חלומות לאחר טראומה
עבור רבים מאיתנו החיים חיים יחסית רגילים, יש עניינים רגשיים רבים הפעילים בכל נקודת זמן, ואין זה קל לקבוע רגש דומיננטי מסוים. לכן, החלומות שלנו תכופות נראים מבולבלים וכמעט מקריים. מכל מקום, אם נתחיל במקרה מובהק של מישהו שחווה לאחרונה טראומה חמורה – הרי אנו יודעים בדיוק מה מעסיק את נפשו של אותו אדם ויהיה לנו קל יותר להבחין מה בעצם מתרחש. הסתייע בידי לאסוף סדרות ארוכות של חלומות ממספר אנשים שחוו טראומה חמורה כגון בריחה משריפה, אונס, או מישהו שנרצח בסמוך להם. סדרות אלו תכופות מראות קיומם של קשרים שנעשים בין האירוע הטראומטי ודימויים אחרים, זיכרונות מהעבר וכדומה. נראה כי הקשרים מונחים באופן עקרוני על-ידי הרגשות או העיסוק הרגשי של החולם. למשל, אדם צעיר דיווח על סדרת חלומות לאחר טראומה קטנה בגיל חמש-עשרה: הוא טייל לוושינגטון עם הוריו וננעל בתוך חדר ממנו לא יכול היה לצאת למשך במשך יום ולילה שלמים. הוא נהייה לגמרי מפוחד, צעק ופיתח את כל סוגי הפנטזיות בנוגע למה שעלול לקרות לו. הוא מסכם:
“היו לי חלומות וסיוטים לגבי אירוע זה. תמיד הייתי נעול, סגור ולכוד בדרך מסוימת אך החלום בהדרגה השתנה. לעיתים הייתי לכוד בחדר כמו זה שהופיע במציאות, לעיתים בסיטואציות דומות מאוד. כמו כן חלמתי שנלכדתי בשריפה או במערה. לעיתים הורי היו שם, לעיתים סצינות מילדותי חדרו לחלומות. החלומות שלי שיחקו עם התמה של להיות לכוד בחדר והכניסו לתוכם את כל סוגי האירועים מחיי, החל מסיפורים שקראתי ועד לדמיונותי”.
אישה שנאנסה באכזריות חלמה את החלומות הבאים בשבועות שלאחר האונס:
“הלכתי במורד הרחוב עם חברה וביתה בת הארבע. חבורת גברים מתבגרים לבושים במעילי עור שחור התחילו לתקוף את הילדה. החברה שלי ברחה. ניסיתי לשחרר את הילדה, אבל הבחנתי שבגדי הופשטו ממני. התעוררתי מאוד מפוחדת”.
“ניסתי ללכת לחדר האמבטיה כשוילונות החלו לחנוק אותי. ניסיתי לנשום אוויר. הייתה לי תחשה שאני צורחת, אך למעשה לא השמעתי קול”.
“עשיתי סרט עם רקס הריסון. שמעתי רכבת מגיעה הישר מולנו, רועשת יותר ויותר, היא הייתה כמעט עלינו כשהתעוררתי”.
“החלום הוא כולו בצבע. אני נמצאת על חוף הים. סופה באה ומערבלת אותי. אני לובשת חצאית עם סרטים. הסופה מסובבת אותי. הסרטים הופכים לנחשים שחונקים אותי ואני מתעוררת מפוחדת”.
חלומותיה של אישה זו משלבים פרטים מסוימים מחוויית האונס (האנס, שהיה כבן 18, נכנס דרך חלון חדרה דרך הוילונות ואיים לחנוק אותה עם הוילונות), אך היא בעיקר חולמת על אימה (ילדה מותקפת, היא נחנקת, רכבת דוהרת מולה, סופה מערבלת אותה, נחשים חונקים אותה וכדומה).
מספר אנשים בסדרה שלי שנמלטו משריפות חלמו קודם כל על שריפה, אך לאחר מכן דיווחו על חלומות של גלים מפחידים והיותם נרדפים על-ידי כנופיות פושעים.
אלן סיגל (58) דיווח על ממצאים דומים בחלומותיהם של ניצולים של השריפה בברקלי בשנת 1991. נשאלת השאלה, מדוע יש לחלום על גלים או על כנופיות פושעים , אחרי הינצלות משריפה? אין ספק שדימויי החלום אינם מגיעים מהמידע החושי שנחווה בשריפה, אלא מונחים על ידי רגשות דומיננטיים של אימה, פחד, או פגיעות.
בחומר שאספתי יש תהליך של התפתחות בו החלומות בתחילה עוסקים ברגש שנותן הקשר, כמו אימה, פחד ופגיעות. לאחר מכן, תכופות, החלומות נותנים הקשר לאשמה – לדוגמה : אשמת הניצולים.
“בחלומותי, רוב הזמן אני נפגע באופן כלשהו על ידי אחי, או אני נפגע בתאונה בזמן שאחי ניצל” (במציאות, האח של החולם מת משריפה בעוד שהחולם ניצל). במצבים אלה, לפחות, חלימה אינה יוצרת קשרים באופן מקרי. הרגש הדומיננטי הוא שמנחה את התהליך. החלומות יוצרים קשרים שנותנים הקשר לרגש הדומיננטי או לעיסוק הרגשי.
אני מתרשם שחלומות פשוטים אלה, או דימויי חלום שמספקים הקשר לרגש, הם נפוצים במיוחד לאחר טראומה. אני ושותפיי, רחל אלקין והולי מולטין, ניסינו לכמת רושם זה על ידי דירוג “דימויים שנותנים הקשר” במספר סדרות של חלומות לאחר טראומה, וחלומות שאינם לאחר טראומה. עד כה, בהתבסס על שישים חלומות מדורגים, נראה שדימויים מספקים הקשר אלה הם הרבה יותר שכיחים בחלומות לאחר טראומה, אף כי תהליך הציינון טרם הושלם. כשדימויים כאלה מופיעים, זה בדרך כלל די ברור וניתן לציינון ללא צורך באסוציאציות חופשיות או אינפורמציה אחרת בנוגע לחולם.
למשל, הנה כמה דוגמאות מתוך החלומות שאספנו- שבהן מופיעים דימויים בחלום אשר מספקים הקשר לרגש:
פחד, אימה:
גל ענק מגיע אלי.
בית בוער ואף אחד לא מצליח לצאת.
חבורת רשעים, אולי נאצים, רודפים אחרי. אני לא מצליח לברוח.
חוסר אונים, פגיעות:
חלמתי על ילדים, בובות ותינוקות, כולם טובעים.
הוא תלש את עורי והשליך אותי לערימה יחד עם אחיותיי, יכולתי לחוש את הכאב,
יכולתי לחוש הכול.
חיה קטנה פצועה שכבה ברחוב.
אשמה:
טיל נורה לעברינו (כפי שבאמת קרה) ומתפוצץ, אבל אינני יודעת אם זו אני שמתפוצצת או חברי ג’ק.
נתתי לילדים שלי לשחק והם נדרסו על ידי מכונית.
עזבתי את ילדיי בבית במקום כלשהו ואני לא מוצאת אותם יותר.
אבל:
ההר התפצל. גבעה ענקית, או הר התפצל לשני חלקים ויש סידורים שאני צריך לעשות
כדי לטפל בכך.
עץ ענק התמוטט.
אני במקום ריק ענק. יש אפר בכל מקום.
במשך מספר שבועות או חודשים כשהטראומה בהדרגה מטופלת, החלומות תכופות עוקבים אחר תבנית מובחנת. בתחילה הטראומה משתחזרת שוב ושב באופן חי ודרמטי, אך לא בהכרח במדויק באותו האופן בו אכן קרתה. תכופות יש לפחות שינוי עיקרי אחד בחלום, משהו כזה שלא באמת קרה. מהר מאוד החלומות מתחילים לשלב ולחבר את החומר הטראומטי עם חומר אחר המופיע כדומה מהבחינה הרגשית או כקשור. תכופות, כפי שראינו קודם לכן, אדם שחווה סוג מסוים של טראומה, חולם על כל הסוגים של אירועים טראומטיים שעשויים להתקשר לאותה תחושה של חוסר אונים, אימה או אשמה. במקרים מסוימים קישורים אלה מערבים הפעלה מחודשת של טראומה קודמת ותמות אישיות חשובות אחרות המעוררת על ידי הטראומה (“גירוי מחדש”). אם החולם הוא “ניצול” בעוד שאחרים נפגעו, התמה של אשמת הניצול כמעט תמיד מופיעה. התמות של החלומות והסיוטים הם תכופות “האם זה היה הוא או אני?” ו- “אני לא יכול לאמר אם זה אני או החבר שלי שנפגע”, ו/או ” איך יתכן שאני ניצלתי והוא/היא לא ניצלו?” . למשל: ” …. טיל נורה לעברינו ומתפוצץ, אבל אינני יודעת אם זו אני שמתפוצצת או חברי”, או: “נשרפתי בשריפה ואחי ניצל” ) . אם מישהו נפגע, מופיעה תכופות התמה של אשמה במובן של “האם היה לי משהו לעשות, האם אני אחראי?” (זה יכול להופיע גם אם אין שום ראיה מציאותית שזה המקרה). תהליך חיבור הטראומה עם חומר רגשי אחר מחיי החולם (כמו גם מקריאה, דמיונות, חלומות בהקיץ) הולך ומורחב בהדרגה וקולט לתוכו עוד ועוד חומרים. הטראומה עצמה משחקת תפקיד קטן יותר ויותר והחלומות חוזרים למצב הפרה-טראומטי שלהם.
נראה כי החלומות מכילים קשרים מוצלבים – עריכת קישורים עם כל חומר שקשור שהינו זמין בזיכרון ובדמיון, מונחה על ידי הרגשות הדומיננטים של החולם, שבהדרגה הופכים פחות עוצמתיים ומשנים את אופיים ככל שהטראומה נפתרת או עוברת אינטגרציה. לפחות ברמה של הרשת העצבית אנו עדיין מדברים על שיאים, או גלים, או הפצה של עוררות מאזורים מעוררים בצורה מרובה, התהליך עוקב אחר שבילים לא מקריים אותם ניתן להבין במונחים של הרגשות של החולם וחוויות העבר שלו.
אני אבחר לרגע להעיז ללא בושה ולתאר את הדברים בצורה אנתרופומורפית ואנסה להמחיש תפוצה זו של עוררות ועריכת החיבורים כאילו הם היו מונחים על ידי אדם אחר, נניח המטפל, המנסה לסייע לקורבן הטראומה. זה עשוי לעזור להגדיר את התפקיד המעין-טיפולי של החלימה אחרי טראומה, (ראה הרטמן ( 32 )) . אנו יכולים לדמיין את התהליך כסדרה של שאלות הנוצרות על ידי רגש, וניסיונה של הנפש של החולם למצוא סוג של תשובות, או לפחות הקשר.
ראשית, אימה מוחלטת: הגיע סוף העולם. זהו הדבר הנוראי ביותר שאי פעם קרה למישהו. כיצד יכול מישהו לשרוד זאת?
תשובה אפשרית בנוסח של: “ובכן, הבה נבחן את מה שקרה. תן לעצמך לדמיין את זה, וכל תמונה אחרת שעולה בדעתך. דמיין תמונות מאסונות אחרים. אתה מתחיל לראות גם אנשים אחרים בסיטואציות דומות. כל הסצנות הללו הן נוראיות, אבל לא ייחודיות. אתה מתחיל לראות שאחרים שורדים במצבים דומים . למעשה, האם זה מזכיר לך משהו אחר? הבה נסתכל על זמנים אחרים שהרגשת מאוים. האין זה דומה? לא, אך בוא נמשיך להסתכל, האם לא היה רגש דומה? בא נבדוק מה עוד דומה. למעשה, נראה שניצלת בזמנים אלה. בוא נראה מה עוד עולה בראש, אפילו אם לכך כרגע עוד משמעות רבה. ”
האימה הולכת ונחלשת : במקומה – הפחדים האנושיים הבסיסיים מופיעים ועולים: פחד מהשמדה, בידוד, אובדן, וכדומה.
כעת- אשמה (אשמת הניצול) : כן, נראה שניצלתי אך הוא טבע/נשרף/מת. כיצד שרדתי? האם אכן שרדתי? אולי אני הוא זה שמת, אני אדם גרוע יותר ממה שהוא/היא היו, ברור שהיה מגיע לי למות…
“…ובכן, בוא נחשוב על זה, נדמיין את זה. דמיין את עצמך נפגע. אלו תמונות עולות לראש? זו לא הפעם הראשונה שאתה במצב קשה…האם לא היו זמנים אחרים שקרה משהו דומה.. עם תחושות דומות? בוא נראה מה קרה. בוא נסתכל באותן פעמים או מצבים שקשורים במשהו אחר…אולי בילדות? לא רק עם אחים. מה לגבי חיות מחמד?, סיפורים? תמונות? דברים שנתקעו בזיכרון. זה עשוי לקחת זמן אבל בוא נדמיין את כל זה. האם תמיד אתה זה שלא נפגע בעוד שאחרים נפגעים? נראה שלעיתים גם אתה נפגע, לעיתים אחרים. יש הרבה אפשרויות והרבה שילובים”.
ו/או: אני הותקפתי. נפצעתי/נאנסתי, אבל זו היתה רק אשמתי. אני אדם נורא. אני הבאתי הכל על עצמי. מגיע לי למות…
“חכה/י רק רגע: הבה נתבונן בכך. בוא נבדוק מה קרה. בוא נבדוק מה עוד בנפשך קשור לזה, מה עוד גרם לסוג כזה של רגש. זה לא נראה ברור שאתה גרמת לכך בכלל. האם זה לא דומה … כשהיית הרבה יותר צעיר … כן אני יודע שגם אז האשמת את עצמך, אבל תן לעצמך הזדמנות לבנות עוד קשרים. בוא נראה מה עוד נמצא שם. היית בסיטואציה משפחתית קשה ומורכבת … נראה שזה המקום שבו הוריך לא טיפלו בך כיאות . לא הגנו עלייך .. פגעו בך, אולי. ככל שאנו מתבוננים יותר כך פחות מובן מאיליו שהאשמה היא שלך … הבה נמשיך … “.
במילים אחרות, במקרים אלה שלאחר טראומה, הרגש העוצמתי של החולם מנחה את תהליך החלימה, או את הבחירה לבחור או להאיר תבניות מסוימות בזיכרון הקשורות לעיסוק הרגשי. במונחים של רשת בנפש, כל קלט מייצר מספר שינויים ברשת, טראומה מייצרת הפרעה עצומה באזורים של עוררות יתר. תצורת ההפרעה קשורה לממדים של הטראומה ולדינאמיקה של המערכת (אישיות, חוויות עבר). כל סערה כזו היא רגשית. אפשר לנסות לדמיין רגש אנושי כמו ים או תבניות של גלים המושפעות בחלקן על ידי הטראומה, אך תלויות גם במה שקורה וקרה על פני השטח. מכל מקום, לא אוכל במסגרת זו לנסות להציג את האנטומיה העצבית של מה שכעת הוא עדיין מטפורה. במובן הכללי, הרשתות לאחר הטראומה הן במצב לא יציב. תהליך החלימה כרוך ביצירת קשרים המונחים על ידי חוסר יציבות זה וזה עשוי להיות חלק מהתהליך המשמר מצב יותר יציב.
ההסבר שלעיל מתאר את המצב במקרים בהם הטראומה נפתרת באופן יחסי היטב והפציינט מחלים מבלי לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית. במקרים חמורים, כשיש הפרעה כזו, הרצף נפסק במהרה. הפציינט תקוע עם סיוטים פוסט טראומטיים. סיוטים אלה מתוארים כחוזרים בשלבים הכי מוקדמים- תמונות של הטראומה כמופיעה שוב ושוב. מהניסיון שלי, הסיוטים חוזרים תכופות בשלב מאוחר יותר של התהליך, עם אלמנט נוסף של אשמה: האם זה היה הוא או אני? לדוגמה: “פתחתי את השקית של הגופה והגופה האחרונה הייתה שלי. התעוררתי בצרחות”. הסצינה הטראומטית האמיתית עם התיקון הנוסף הופכת לסיוט החוזר, ( הרטמן (29) ואן דר קולק ועמיתיו (64)).
