הניתוח הכמותי של תוכני חלומות
מאת: דקל שלו
מתוך : הספו מאה שנים של חלומות שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין
ב־1953, בדיוק בשנה שבה פרסמו אסרינסקי וקלייטמן את מאמרם רב־ההשפעה על תנועת עיניים בשינה, פרסם הפסיכולוג קלווין הול מאמר חשוב אחר, שהיה לאחת מאבני היסוד של גישה פסיכולוגית חדשה לחלומות, הגישה האמפירית־קוגניטיבית. גישה זאת ראתה בחלומות צורה של קוגניציה (חשיבה), שאותה ניתן להבין לטענתה רק באמצעות מחקר אמפירי — מחקר שמטרתו הראשונית היא איסוף נתונים, ולא פיתוח תיאוריות. בניגוד לגישה הפסיכואנליטית ולגישה הפסיכופיזיולוגית, שאספו דיווחי חלומות מאנשים בודדים (ממטופלים במסגרת טיפול נפשי או מנבדקים מעטים במעבדת השינה), הגישה האמפירית־קוגניטיבית דגלה ביצירת בסיס נתונים רחב ככל האפשר, בסיס נתונים שיכלול אלפי דיווחי חלומות, מאוכלוסיות ומחברות שונות, וטענה שרק לאחר שיצטברו די נתונים ניתן יהיה להציע להם הסבר.
שיטת הול וּואן דה־קסטל
האתגר המרכזי שבבניית מאגר נתונים רחב לגבי החלומות הוא אירגון המידע הנאסף ממאות — ואפילו מֵאַלְפֵי — דיווחי חלומות, באופן שיאפשר לקבוע מהם תוכניהם ומאפייניהם. לשם כך יש צורך בשיטת קידוד כמותית, על פי מספר רב של קטגוריות. השיטה המקובלת ביותר להשגת מטרות אלה היא שיטת הול וּואן דה־קסטל, שהוצגה בספרם מ־1966,1 ושימשה מאז בעשרות מחקרים.
הקידוד של דיווחי החלומות נערך על פי עשר קטגוריות:2 1. דמויות; 2. אינטראקציות חברתיות; 3. פעילויות; 4. התרחשויות של מזל רע ושל מזל טוב; 5. הצלחות וכישלונות; 6. רגשות; 7. תפאורות ואובייקטים; 8. מרכיבים תיאוריים; 9. מרכיבים מהעבר; 10. אוכל ואכילה. לכל אחת מעשר הקטגוריות הללו מוגדרים כמה ערכים אפשריים, והקידוד נעשה על פי כללים הקובעים באיזה מקרה יש לייחס לתוכן החלום ערך כזה או אחר.
לקריאת הפרק השלם
דקל שלו נמנה על סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, ואחראי על קורסים בפסיכולוגיה. במסגרת עבודתו עסק בכתיבה ופיתוח של חומרי למידה של האוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובפסיכולוגיה של הדימיון והחלום.
ספרו מאה שנים של חלומות ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין
בשנת 2009. עוד פרטים על הספר ניתן לראות באתר ההוצאה:
www.taupress.tau.ac.il
