חלומות מטפלים כפונקציה מקדמת תהליך טיפול / חיה עניס-אברהם

/  חלומות מטפלים כפונקציה מקדמת תהליך טיפול

על המרצה:   חיה עניס–אברהם

פסיכואנליטיקאית. מרכזת את הקורס לפסיכותרפיה במכון הפסיכואנליטי.  מלמדת קורסים תיאורטיים ומדריכה בסמינרים קליניים בתכנית.  עובדת בבית בקליניקה פרטית עם מתבגרים ומבוגרים.

***********************************

תקציר ההרצאה

****************
חלומות של מטפלים על מטופליהם מביאה לכך שמטופלים יתפסו חלק גדול יותר בחיי הנפש של המטפל.
פונטליס (1972)מציין שדרך חלום המטפל , הופך המטופל להיות אינדיבידואל  חי וקיים במוחו  ובנפשו של המטפל. רוברטסון ויאק  (1993)רואים בחלומות של מטפל, חלומות של העברה נגדית. הם מדברים על חלומות כעל אתגרים וכמייצגים אפשרות למגוון רחב יותר של פתרון בעיות והזדמנויות למקור איפורמציה. בעזרתם ניתן לפרש את קומפלקס ההעברה וההעברה הנגדית. בראון (2007)טוען שחלום על מטופל הוא בעצם לדעת את המטופל דרך הלא מודע של המטפל.
אוגדן (2003) רואה בחלומות שחולמים המטפל והמטופל חלומות של סובייקט שלישי שהוא גם שניהם וגם אף אחד מהם.
על בסיס הרקע התיאורטי ובניסיון לחשוב את החלומות שלי על המטופלים, הגעתי להבנה שיש לחלומות הללו שלוש פונקציות בעבודה הפסיכואנליטית.
פונקציה ראשונה- חלימה של האנליטיקאי עבור המטופלים שאינם מסוגלים לחלימה, כחלק מהכלה של חלקים אחרים מושלכים על המטפל.
ההשלכות המסיביות בטיפול נעשית במקום שהמטופלים לא מסוגלים לשאת חלקים מעולמם הפנימי. אלה הם בעיקר מטופלים שלא הגיעו ליכולת לסימבוליזציה. סימבוליזציה מתרחשת בתהליך של נפרדות. בהעדרה מתקיימת הזדהות השלכתית מסיבית. בהזדהות השלכתית האגו מזדהה ומתבלבל עם האובייקט. האובייקט והסימבול נעשים אותו דבר (סגל1957, פרויד1916) רק מה שאפשר להתאבל עליו , להיפרד ממנו , יוכל להיות מסומל. כאשר הסמל והמסומל לא מובחנים לא מתקיים סובייקט ולא מתקיימת חווית חלימה.
בהתפתחות התינוק חלקים רבים מושלכים על האם בתהליך של הזדהות השלכתית. בין היתר מועברת אליה פונקציית החלימה. היא מחזיקה ומכילה את מרכיב החלימה. היא מעבירה את ההשלכות השונות של התינוק דרך הלא מודע שלה, ומחזירה אותן חזרה רק אחרי עיבוד ומתן משמעות להן(רוורי).

בדומה לכך מחזיק האנליטיקאי את ההשלכות השונות , בין היתר, גם את השלכת פונקציית החלימה, כאשר המטופל נעדר מרחב מנטלי וסימבולי הכרחי לחלימה. ההחזקה וההכלה האלה מתקיימים בתוך המטפל עד אשר , בתהליך האנליטי, תיווצר נפרדות וייווצר מיכל בתוך המטופל שאליו  אפשר יהיה להחזיר את פונקציית החלימה המעובדת ובעלת המשמעות.
פונקציה שנייה- חלימה של חלקים של המטופל ושל האנליטיקאי בזמן הטיפול , שהאנליטיקאי  אינו חווה בשעות הטיפול.
במהלך האנליזה יש שעוצמת חוויות ההעברה הנגדית מאיימות על המטפל בזמן ערות, בשעת העבודה בחדר הטיפול. לכן חלומות של מטפלים הם גם חלומות עבור עצמם, בד בבד עם היותם עבור המטופלים. כמה סיבות אפשריות לעוצמת החוויות הללו:

1)  אנליזה שמרגשת אותנו יותר מאחרות
2)  אנליזה שגורמת לנו לחרדה יתרה
3)  אנליזה שבה האיזון הנרקיסיסטי שלנו כאנליטיקאים עלול להתערער
סמית (1993) הדגיש את חשיבות התהליך האנליטי כתהליך מגדל של האנליטיקאי. תהליכים אלה של המטפל ושל המטופל הם , לדעתו, מקבילים וסימטריים. האינטראקציות עם המטופל מעוררות במטפל חלקים שאמורים להיות בתהליך הטיפולי מופרדים ומובחנים.
ויניקוט (1947) באנליזה עם מטופלים פסיכוטיים חלם חלומות שאותם כינה “חלומות מרפאים”. אלה הם חלומות שעזרו לו להבין רגשות עזים כמו שנאה בהעברה הנגדית, ועזרו לו גם “לרפא” את הנזק ששנאה זאת שלו עלולה לגרום לטיפול, וכך להגיע לתנאים מספקים בסביבה האנליטית הבונה. גם את החלום שלו על יונג הבין ויניקוט כחלום מרפא. הוא כותב ב-1963 “חלמתי חלום בשביל יונג , בשביל כמה מטופלים שלי וגם בשביל עצמי”.
פונקציה שלישית –פונקציית חלום כמדריך פנימי . מין שלישי , המדריך ומרחיב את תפיסתו והבנתו של האנליטיקאי את מטופליו.
הרחבת האינפורמציה חשובה בעיניי להתבוננות נוספת ומוסיפה אפשרות לעוד הבנה. בשלבים בטיפול שבהם יש רגעי חוסר הבנה , במצבים שבהם יש תחושת יצריות מרובה , במצבים קונפליקטואליים  ובמצבים “תקועים”, עולה לעיתים התנגדות של המטפל לטיפול. החלומות של המטפל עוזרים לו להבין את תגובותיו . הם מספקים גם מידע שמרחיב את הבנת המצבים הללו, וגם הבנה דינמית נוספת של ההעברה , ההעברה הנגדית וההזדהויות ההשלכתיות.
פרויד (1900) אמר “במשך שנות עבודתי הרבות עם נוירוזות עלו בי ספקות ודעותיי התערערו. בזמנים כאלה של ספק וערעור , היו אלה האינטרפרטציות של החלומות (של עצמו) שהחזירו לי את הביטחון”.
אנליטיקאים מעטים התעסקו בחלומות של עצמם. לעיתים פוטר האנליטיקאי מעצמו חלקים המושלכים עליו, כאלה הנפגשים עם חלקים לא נסבלים בתוכו. על כן חלומות ועבודה עצמית יכולים לפתוח מרחב לחשיבה נוספת ולהפרדה טובה יותר בין מטפל למטופל.
לסיכום: חלומות של מטפלים שייכים, אולי, באינטנסיביות שלהם , לתקופות הראשונות  בהתפתחות המקצועית, אך גם בהמשך, היחשפות לחלימה, גם אם היא פחות אינטנסיבית, מאפשרת הבנת פונקציות נוספות במסע האנליטי המשותף של מטפל ומטופל.

הרצאה שניתנה לפני האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית

בתאריך 21.11.13