חלי טל שלם
חמשה שירים העוסקים בחלומות
יַלְדִּי חוֹלֵק חֲלוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
“כְּבָר אֵין טַוָּס בַּחוּץ?” שָׁאַלְתָּ
עֵינֶי התְּכֵלֶת שלך נִפְרָשׂוֹת על פני החַלּוֹן
כְּדֵי לְוַדֵּא
אֵיזֶה טַוָּס?
זְנַב הָרֶגַע חוֹמֵק מִיָּדִי
“לָבָן” עָנִיתָ,
לְחַיֶּיךָ סֻכָּר גָּדוּשׁ
**********
ומספרים
כי לילה אחד
נדדה שנתו של המלך
חסן השני
וכשנרדם חלם קול אלוהי
אומר בערבית מרוקאית
שהגיע הזמן לשחרר אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת מן הלול.
חַסַן הָשני התעורר
וידע מיד
שהחלום הוא סימן
שיש לתת ליהודים להשתחרר
מן הכבלים של המדינה
שהוא מולך עליה
במקום לברוח בלילות
דרך גבולות משוחדים.
ומאז ועד היום
אני נוצרת כל חלום.
החולמת חכמה כל כך
יותר ממני הערה
****************
דודה פסיה מתה
דודה פסיה
מתה בגלל פצע
שהלך והתפשט
ואף אחד לא שם לב.
אולי גם היא לא שמה.
כל החיים הייתה שקועה בסיפורים של אחרים
כמו דובדבן שקוע
באמצע שוקולד
משווייץ או מפריז
כמו עיתונים תחובים מתחת למזרון
כי שם קורים הדברים.
הפצע התפשט כמו צבע בציור.
עוד רגל נכרתה.
פסיה לא ראתה.
היא לא חשבה.
הייתה ידיעה חשובה:
דודה פסיה ישנה.
אולי חולמת –
הנה היא באה
בשערי “העולם הזה”
או “לאשה”
וכל המי ומי
אומרים: “תראו תראו
הנה פסיה.”
*****************
מערבולת
מסתננת כמו שועל
לשכונת בית הכרם
לחוש עוד פעם ודי
מתיקות ענבים.
כמו כל הכתובים,
כמו קהלת כמו אושו כמו בודהה.
שברי חיים נדירים
פועמים בגופי ששכח
שחסך מעצמו אחרים.
אפילו אשמה נעלמת
לרגעים.
על חזי מתפתלת
עדנת העסיס הנוטף
לאורך הגוף
אל המקום שם ידעתי
אלוהים.
מתעוררת חסרת נשימה.
זה היה חלום.
נשאבת אל תוך מערבולת.
מנסה לבעוט בקרקעית
ולבקוע מן המצולות.
מים עכורים ממלאים את ריאותי.
רשת מתלפפת סביבי
מונעת ממני לעלות.
****************
חבילה קרועה
חלמתי שאת מביאה לי מנחה לפרידה –
חבילה קרועה של כוסות וקנקן
ואומרת תודה על הקשר,
ובפנים מתחבאת מעטפה זעירה וחומה
ואת מתנצלת על קוטנה.
בתוכה שמרת בשבילי גזירי עיתון
כמו ששמרתי בשבילך.
התעוררתי ונזכרתי בסיפור זן נודע על נזיר
שמזג בלי הפסק ובלי גבול תה אל תוך ספלו של התלמיד
שמבקש ללמוד עוד ועוד
אבל לא באמת
כי הוא מלא בידיעות קדומות
והספל עולה על גדותיו.