בהמשך לדברים שכתבה רות, מעניין אותי לנסות להבין מה היה האיום שבורחס חש
בסיטואציה הזו בחלום.
מה מסמל המלך העתיק מאד שהגיע מן הצפון הרחוק. למה
היות המלך עתיק היא זו שמשרה אימה על בורחס?
בורחס כותב שהמלך נעץ בחלום מבט עיוור בתיקרה, וזה להערכתי נותן קצה חוט
לנסות ולהבין את האימה שקשורה כנראה לדמות האב הפרסונאלי.
על פי סיפור חייו של בורחס אביו לקה במחלה בעיניו שעברה כנראה בתורשה גם
לבורחס עצמו וגרמה לעיוורונו במהלך השנים (משנת 1955)
בורחס כותב “אנשים מדמיינים את העיוור סגור בתוך עולם שחור. ישנה שורה של
שיקספיר שלכאורה תומכת בתפישה הזאת “מתבונן באפלה שרואים העיוורים”.
אבל
אם מפרשים אפלה כשחור השורה של שייקספיר שגויה. אחד הצבעים שעיוורים (על
כל פנים העיוור הזה) מתגעגעים אליו הוא הצבע השחור… באיזשהו אופן הייתי
אני המרכז של תשע מאות אלף ספרים בשפות שונות, ונוכחתי שאני בקושי מסוגל
לפענח את הכתוב על הכריכות… שתי מתנות סותרות: ספרים רבים ולילה, ספרים
וחוסר היכולת לקרוא אותם”
האימה של בורחס לאבד את מאור עיניו היתה שהוא לא יצליח לקרוא ולכתוב(את
השחור של האותיות הכתובות).
אביו של בורחס היה עו”ד ובעל נטיות ספרותיות אך לא הצליח להביא את כתיבתו
לידי מימוש רב חוץ מכמה סונטות.(בורחס כותב שהוא עצמו כתב סונטה בעקבות
חלום זה). נראה אם כן שהאימה של בורחס קשורה בארכיטיפ האב ובאב
הפרסונאלי מתוך הפחד להיות נתון בחוסר תודעה-בעיוורון, ובקושי להביא את
יכולותיו הספרותיות לידי ביטוי. האם החרב מסמלת כאן את העט? האם העתיקות
של המלך מסמלת את הנטייה התורשתית להתעוור ומתוך כך החשש לאבד את היכולת
למימוש עצמי.?
נתי
רפרנס:
