שלום לכולם,
לפני כחצי שנה השתתפתי בתוכנית רדיו יחד עם הפסיכיאטרית ד”ר אביגיל גולומב,
ובמסגרת התוכנית מתבקשים מאזינים להתקשר ולספר על חלומותיהם בעילום שם.
הנושא הועלה כבר בפורום הסגור, אך מעניין לדון בו גם במסגרת הפתוחה.
בין המאזינים עלה לשידור גבר בן 34 רווק, שהינו עיוור מלידה וסיפר את
חלומו.
לפני כן הוא נשאל על ידינו כיצד בעצם חולמים עיוורים מלידה, ואיך הוא
חווה את הדמויות בחלומותיו. החלום הלא בנוי מסצינות ויזואליות ומדימויים
חזותיים שעיוור מלידה לא חווה בחייו. בתשובה הוא ענה שהוא “חש את
הדמויות” ואת הסיטואציה שבה החלום מתרחש, כפי שהוא חווה את חייו במציאות.
כלומר כמו שבמציאות יש לו חוויה של מרחב ושל אוריינטציה הנעזרת בחושים
אחרים (שמיעה, מישוש, ריח) כך גם בחלום. ובכל זאת תהיתי על אופי החוויה
של העיוור מלידה. האם אין לו דימויים חזותיים בחלומו? האם נערכו מחקרים
על חלומותיהם של עיוורים ככלל, וניסו לבחון את מאפייניהם?
אני שואל זאת משום שלכאורה על פי הגישה היונגיאנית גם אם אדם עיוור
מלידה קיימת אפשרות שהוא כן “מכיר” בעולמו הפנימי דימויים חזותיים. שכן
על פי ההנחות היונגיאניות, בתוך הלא מודע הקולקטיבי שלנו נמצאים דימויים
כאלו אצל כל אדם, גם אם הוא עיוור מלידה. יתכן אומנם שאם אדם לא התנסה
בחוויות ויזואליות, היכולת שלו לייצר דימויים חזותיים, שמקורם מן הלא
מודע הקולקטיבי, נפגעת אף היא. עם זאת הייתי מצפה שבכל זאת ייתקיימו בו
בחלקו דימויים כאלו. האם עצם היכולת של האדם העיוור לחלום היא בעצם הוכחה
לכך שבכל זאת העיוור נעזר בדימויים שקיימים א-פריורי בתוך העולם הפנימי,
ושמקורם בלא מודע הקולקטיבי?
כעת אני מבקש לספר את החלום שהוא חלם לפני כשבוע וגם רקע אישי שהוסיף
בעקבות זאת:
בחלום הוא יושב על אדן החלון עם רגל מחוץ לחלון הגבוה שבביתו. ואז אימו
חוזרת הבייתה, רואה אותו מלמטה והיא נתקפת בבהלה ומתחננת לפניו שירד מן
החלום שמא יפול. בהתחלה הוא מסרב אבל לאחר מכן היא עולה הבייתה והוא שומע
את המפתח מסתובב ומחליט לרדת מן החלון ולחזור לביתו פנימה.
הוא היה מוטרד מן החלום כיוון שחשש שאולי יש לו כוונות אובדניות אבל טען
שאומנם הוא יכול להיות מתוסכל כעת בחייו אבל אין לו כוונות כאלו והוא
אינו חש מדוכא. לשאלתי איך היחסים בינו ובין אמו ענה שהיחסים ביניהם
“סבירים” אם כי היא נוטה להיות מודאגת לגביו וחוששת שמא לא יהיה זהיר
מספיק במעשיו בגלל שהוא עיוור. לפיכך היא נוטה לעיתים “לשבת לו על הוריד”
והדבר גורם לו תחושות של תיסכול. הוא מתגורר עם אמו מזה 10 שנים לאחר
שהייתה תקופה של כשנתיים שבה חי מחוץ לבית בדירה שכורה, יחד אם שותפים
עיוורים. הוא הצליח להסתדר ולחיות את חיי היום יום אבל כיוון שפוטר אז
מעבודתו לא יכול היה להתקיים באופן עצמאי וחזר להתגורר עם אימו. הוא תאר
את עצמו כפעיל, יוצר קשרים חברתיים ומעוניין ליצור קשר זוגי. כיום הוא
רוצה לצאת מן הבית ולהיות עצמאי ואף דיבר על כך עם אמו בתקופה האחרונה,
בידיעה שאימו כבר אישה מבוגרת ולא תמיד יוכל לחיות במחיצתה. עם זאת הוא
חש קושי לעשות כן גם משום שהחששות של אימו בעצם משפיעים עליו.
נראה היה שחלום משקף מצד אחד את הצורך שלו לצאת מן הביית והישיבה על אדן
החלון כשרגל בחוץ, מבטאת את הנטיה הזו יחד עם תחושת הסכנה הרבה הכרוכה
ביציאה זו עבורו. יש גם מידה של “התנהגות דווקאית” מצד החולם בהתנהגות
זאת, הנובעת מתוך תחושת התיסכול הפנימי שחש ושמגבירה יותר את יחסה הדאגני
של האם כלפיו. בדאגה של האם (שמבטאת גם את חששותיו הפנימיים ואת הנטיות
התלותיות של החולם) קיים גם יסוד אמיתי אבל היא מועצמת בגלל חששותיה
המוגזמים, שמקשים על התפתחותו העצמאית של החולם ועל הקושי שלו להשתחרר
מההשפעה שלה.
אם לחזור לשאלה שבה התחלתי נראה שלפחות מבחינת הפירוש של החלום, ניתן
לפרש את חלומו של איש עיוור באותו אופן שמפרשים חלום של אדם רואה.
מה דעתכם?
נתי.
נתי, היי
חלום מעניין ושאלות מעניינות.
לגבי חלימה אצל עיוורים יש קצת מחקרים, ואנסה לאתר אותם. גם דקל שלו כתב עליהם בספרו החדש, “מאה שנים של חלומות”
אני מפנה גם לסרטון מעניין באתר יוטיוב – המתאר סיפורי חלום של עיוורים.
http://www.youtube.com/watch?v=S8WbpGWqoIU
לגבי החלום – אביא קצת אסוציאציות לא מסודרות שעולות לי
.
ראשית – שמתי לב לפליטת מקלדת שלך. כתבת שאימו מבקשת שירד מן החלום (במקום החלון). שיוותר על חלומותיו וירד מהם?
שנית- עצם הפנייה לרדיו. נכון שזאת פנייה החוצה. אבל רדיו הוא עולם לא מקובל בזמננו. בצעירותי הייתי מקשיב לתוכניות הלילה האלו על פירוש חלומות עם יובב כץ (האם זו עדיין אותה מסגרת?).
אבל היום אני מקשיב לרדיו רק ברכב. לעיתים רחוקות פתחתי בשעות הערב רדיו בבית , מזה הרבה שנים . הילדים שלי בכלל לא מכירים את המכשיר הזה …
מובן שעיוור יעדיף את הקולות ברדיו על פני צפייה בטלויזיה. הוא חי בעולם של קולות.
לכן הוא גם שומע בחלום את המפתח מסתובב. אבל כשהוא יושב על אדן החלון – הוא אולי מודע לגובה – אך איננו יכול לראות אותו.
הוא גם לא רואה את אימו, ולא במקרה ציינת שאימו היא זו שרואה אותו. היא זו שרואה שהוא בסכנה.
האם יש סכנות שעיוור איננו מודע להם ללא תיווך?
כולנו למדנו על ניסוי ראיית העומק, כאשר תינוק יסרב לזחול על משטח זכוכית מפחד הגובה. תינוק עיוור כנראה לא יכול לפחד מזה, רק לחוש שאימו מפחדת עבורו. חלק מהפחד מתווך ע”י הדמות המשמעותית. זה נכון כמובן לכולנו, אבל כאן יש רבדים נוספים.
הזולתעצמי, במושגי קוהוט – “רואה” את הילד בהרבה מובנים, רגשיים או תחושתיים, שאינם קשורים לעין, אבל לגבי הילד העיוור – הוא גם רואה אותו ורואה עבורו , דרך פונקצית הראייה – אותה הילד לא יוכל להפנים לעולם.
אני חושב שזה חלק מהסיבות שאימו רואה את סכנת הנפילה שלו.
רז
שלום לכולם. כתבתי לפני מס’ שנים פוסט שעוסק בנושא, בבלוג שניהלתי בזמנו (על מדעי המוח):
לכאורה, התשובה לשאלה “על מה חולמים עיוורים מלידה ?” אמורה להיות פשוטה מאוד: מי שלא ראה מימיו תכנים ויזואליים- חלומותיו לבטח לא יכללו תכנים מסוג זה. ואכן, במספר מאמרים שפורסמו בשנות ה-60 נטען, כי חלומותיהם של עיוורים מלידה אינם כוללים תכנים ויזואליים.
אלא שלמעשה הסיפור עשוי להיות מורכב יותר. ראשית, יש לציין כי במספר מחקרים הודגם כי לעיוורים מלידה יש יכולת שימוש בדימויים (ויזואליים) שכמעט שאינה נופלת מזו של מי שראייתם תקינה. כך למשל, הודגם כי עיוורים מלידה מסוגלים לדמיין פרספקטיבות שונות ולהיעזר בייצוגים מרחביים בעת פתרון בעיות שונות.
אך מה בדבר חלומות ? אומנם היו מספר חוקרים שניסו לערער על ההנחה שחלומותיהם של עיוורים מלידה אינם כוללים תכנים ויזואליים, אך עד לאחרונה לא סופקה לכך עדות אמפירית. הראשונים לספק עדות שכזו היו ברטולו (Bertolo) ועמיתיו, קבוצה של חוקרי שינה מפורטוגל. ברטולו ושות’ ניסו למצוא עדות לקיומם של תכנים ויזואליים בחלומות של עיוורים מלידה דרך מדידת פעילות מוחם בזמן שינה באמצעות אלקטרודות EEG. אלקטרודות EEG מוצמדות באופן לא פולשני לקרקפת ומאפשרות למדוד פעילות חשמלית שמקורה במוח. ידוע שפעילות המערכת הויזואלית מלווה בדפוסי פעילות ספציפיים אותם ניתן למדוד באמצעות אלקטרודות ה- EEG. כך למשל, במספר רב של מחקרים הודגם כי פעילות ויזואלית, אמיתית ומדומיינת, מלווה בירידה בעוצמת גלי האלפא (α) באלקטרודות הסמוכות לאזורי הראייה במוח. במובן הזה, ירידה בעוצמת גלי האלפא במוח עשויה לשמש כעדות לקיומם של תכנים ויזואליים בעת חלימה. בהתאם לכך, ברטולו ושות’ מדדו פעילות EEG במהלך שינה במוחם של עשרה מתנדבים עיוורים מלידה (ואף בקרב קבוצת ביקורת של מתנדבים שראייתם תקינה). בזמנים קצובים במהלך השינה המתנדבים הוערו והתבקשו לדווח על תכני חלומותיהם, ואף לנסות לציירם ובנוסף לכך, פעילות גלי האלפא במוחם ברגעים שלפני היקיצה תועדה ונותחה.
תכני החלומות עליהם דיווחו הנבדקים העיוורים היו עשירים וברורים וכללו תחושות של שמע, מגע ותנועה. בד בבד, כל הנבדקים העיוורים אף דיווחו על קיומם של תכנים ויזואליים בחלומותיהם (נופים, דמויות אנושיות, אובייקטים) וחלקם אף סיפקו איורים מדויקים המתארים את מה ש”ראו”. לבסוף, ברטולו ועמיתיו דיווחו כי קיים מתאם סטטיסטי חזק בין מידת הויזואליות שנחוותה בזמן החלום (שכומתה באמצעות מדד מיוחד) לבין אותו דפוס פעילות מוחית ספציפי שעל פניו משקף פעילות ויזואלית, כפי שנמדד רגע לפני היקיצה מהשינה.
ברטלו ועמיתיו רואים בממצאים אלה עדות חותכת לקיומם של תכנים ויזואליים בחלומותיהם של עיוורים מלידה. טענה זו זכתה לתהודה רבה אך גם העלתה כצפוי ביקורות רבות. ובכלל, בשנים האחרונות נעשו עבודות מרשימות ויצירתיות מאוד (כולל כאן בישראל) בכל הנוגע לתפקוד מוחם של עיוורים. המשך יבוא…
ערן