שלום רב
נתי תאר קודם את השאלתה של המטופלת לגבי משמעות קטעי החלום הזכורים.
אולי רצוי כעת להרחיב את השאלה ולנסות להבין מדוע אנחנו שוכחים את רוב חלומותינו?
בעצם זכרון של חלום הוא ארוע נדיר ומיוחד לרוב האנשים, ואפילו זוכרי החלומות המנוסים מאבדים רבים מהם.
כולנו מכירים את חווית החלום שחומק מאיתנו. צריך להתאמץ לאחוז בזנב החלום המפרפר, כדי שגם ראשו יבצבץ מהמים. ואם לא נעשה כך מיד על הבוקר – הוא
יישכח מאיתנו. במעבדות מעירים כמובן את הנבדקים בכל שלב REM – ואז הם זוכרים יותר. כך התגלה בעצם שכולם חולמים כל הזמן.
הובסון, חוקר שינה ידוע, פיתח כיפת לילה – כיפה עם חיישנים שמזהים את תנועות העיניים ומפעילים פעמון. הנבדק מתעורר ויכול לרשום את חלומו. הובסון רשם כך אלפי חלומות. אבל צריך אופי מיוחד מאוד לשם כך …
היום קיימת גם וריאציה מיוחדת – שבה בעת שהחיישנים מזהים שנת REM – אין מעירים את הישן, אלא רק נדלק אור שעובר את שמורות העיניים.
החולם מתורגל לזהות את גרוי האור תוך כדי החלום, וזה הסיגנל שמגביר את מודעותו לכך שהוא חולם, ובעצם יכול להמשיך את החלום כחלום צלול עם תודעה מלאה.
בכל מקרה, מדוע אנחנו שוכחים את חלומותינו?
מה דעתכם?
רז
שלום רז,
שאלתך מורכבת ומעניינת בפשטותה.
אילו הייתי פרויידיאני בהבנתי הייתי משיב כך: בשעת השינה ההגנות שלנו מתרופפות ולכן עולים מן הלא מודע חומרים ותכנים שבזמן של עירות האגו לא היה מאפשר להם להגיע לתודעה. ברגע שאנו מתעוררים האגו מתעשת ומיד מפעיל את ההגנות ואת הצנזור כדי להחזיר את הסדר הקודם אל כנו, ולכן משכיח את התכנים “שיצאו לחופשי מכילאם” בזמן השינה.
ואולם מאחר ואני נוטה יותר לצורת הסתכלות יונגיאנית אני מעדיף לתת לכך הסבר שונה:
כאשר אנו ישנים צורת ההסתכלות שלנו היא ראשונית יותר והשפה של הנפש הינה עטירה יותר בסימבולים. אומנם גם בעירות אנו עושים שימוש בשפה זאת אבל לא באופן אינטנסבי אלא בצורה חלקית ומצומצמת. בראשית ההתפתחות האנושית השפה הסימבולית היתה השפה “הרישמית” של הנפש אבל עם התפתחות התודעה, השפה הרציונאלית נעשתה יותר בשימוש של הרמה המודעת והתקשורת עם העולם החיצוני, ואילו השפה הסימבולית משמשת יותר לעיבוד של העולם החוויתי הפנימי. בזמן השינה אנו נוטים ל”התבטא” ולתקשר בצורת תקשורת קדומה וראשונית יותר שהיא כמו שפת “ברירת המחדל” של הנפש. כאשר אנחנו מתעוררים אנו חוזרים להדגיש יותר את השפה הראציונאלית ואת החשיבה הליניארית והלוגית.
לפיכך נראה לי שאנו שוכחים את תכני החלום לא בגלל נטיות הגנתיות של האגו, אלא בגלל שהחשיבה הרציונאלית מתקשה יותר “להחזיק” בתכנים ובהקשרים בעלי מהות סימבולית ולכן הם “נושרים” מן התודעה ונשכחים ממנה.
נתי