תודה לנתי ומאשה
אני שמח על התגובות שלכן, והן גם מאפשרות לי להתווכח על הרעיונות הללו, ומשם לנסות להמשיך הלאה.
ראשית – אני חושב שכל תיאוריה שבאה להסביר מדוע אנחנו שוכחים חלומות, חייבת להתמודד גם על השאלה כיצד ומדוע אנו כן זוכרים חלומות אחרים.
לפי הגישה הפרוידיאנית, שנתי מתאר – הרי תכני החלום הינם תכנים אסורים ומודחקים, ולכן בעת ההתעוררות חוזר מנגנון ההדחקה ומשכיח אותם.
רק שבהתאם לגישה זו – מדוע יש חלומות שאנו כן זוכרים, ואפילו בפירוט רב? האם התכנים שלהם פחות אסורים? פחות קרובים לאיד??
מה גם שרובנו יכולים להיזכר בחלומות רבים ללא חרדה מיוחדת. גם אחרי עבודה על פירוש החלום, לרוב – המטופלים לא יוצאים בצעקות מהחדר…
זה לא כל כך נורא לזכור חלומות, ו(אפשר כמובן לטעון שאיננו מבינים את המשמעות המלאה שלהם).
אז מדוע אנו שוכחים חלומות אחרים? האם בגלל שאלו עוסקים בחומר יותר קשה שמפעיל יותר הגנות?
זה לא סביר. אפשר לפעמים ע”י קצת יותר מאמץ לזכור יותר ולרשום מיד בבוקר, ולא לשכוח. ויתרה מזאת – הרי כשמעירים את הנבדקים בעת שנת REM הם כן זוכרים את אותם חלומות שנשכחים בבוקר.
ואלו חלומות רגילים, לא יותר קשים או מכילים תכנים שונים או מודחקים יותר. ואם הזיכרון בעת ההתעוררות במעבדה הינו טוב – ולא חייב לעבור הדחקה, מדוע בבוקר כן?
וטיעון דומה אני יכול לטעון גם כנגד התפיסה היונגיאנית שנתי מתאר. יתכן שהחלומות נובעים מחשיבה אחרת, ארכיטיפאלית או סימבולית יותר. עדיין – אנחנו זוכרים חלומות, יכולים לתאר את החלום הגלוי באופן מלא וחוויתי, ולעיתים מבינים יותר או פחות את הסימבוליקה. כמובן שלא הכל מובן, אבל השפה לא כל כך מוזרה עד כדי שהתודעה הערה לא סובלת או לא יכולה בכלל להבין.
ושוב, האם החלומות הנשכחים הם יותר סימבוליים, יותר ארכיטיפאלים, ויותר רחוקים מהחשיבה הראציונלית?
אולי, אבל זה לא מסתדר עם מה שטענתי קודם – שאם נתעורר בסוף ה REM – נזכור את החלומות, ואין כל עדות שאלו סימבוליים יותר או שונים כל כך מהיכולת לחשיבה ראציונלית – לעומת החלומות שאנו זוכרים בבוקר.
דברי אינם סותרים את התפיסה הבסיסית שאנו שוכחים חלומות כי הם לא נועדו לזיכרון, אלא מעלים קושיות.
מאשה טוענת שיש חלומות שיש להם תפקיד בערות ולכן אנו זוכרים אותם. זה רעיון שתואם את הגישה התכליתית של החלימה. יתכן. אבל אז הייתי מצפה שיהיו להם מאפיינים שונים מהחלומות שנשכחים.
רז
בוקר טוב.
לשם הדיון אני תוהה, איך נדע מה המאפיינים של חלומות שנשכחו, אם אכן נשכחו?
אשר לזכירת חלומות במעבדה – התנאים במעבדה שונים מאד מהתנאים בסביבה שאינה מבוקרת. סביר להניח שהשיח של החולם במעבדה עם הפסיכולוג שמדבר איתו דומה במובנים מסוימים לשיח של אדם בקליניקה שמדבר עם הפסיכולוג שלו. שיח כזה מטבעו טעון מטענים שונים שעלולים להשפיע על תיאור חלום.
ובכלל עולה שאלה רחבה, עד כמה תגובה בסביבה מבוקרת, שעשויה לפעמים להיות מאיימת/מצמצמת, היא תגובה רלבנטית להתנהגות בסביבה יומיומית.