נתי, תודה על הפרספקטיבה השונה לגמרי שאתה מביא.
אכן החלום הזה, שפרויד ראה בו את פריצת הדרך בתיאוריה שלו – זכה לאינספור פרושים שונים, שמעידים על תהפוכות בתיאוריה, וגם על מידע חדש שנאסף.
אני מביא כאן את ההתיחסות של ד”ר רות גינזבורג מתוך המבוא שלה לתרגומה החדש ל”פירוש החלום”:
(מתוך: אנו ישנים ולבנו ער – מפת הדרכים של פרויד / ד”ר רות גינזבורג ):
פרויד חלם את החלום בשנת 1895 , שעה שניסיונותיו הטיפוליים החדשים
לא הניבו עדיין ריפוי מוצלח של ממש. זו גם השנה שבה ניסה, ללא הצלחה,
להשלים את כתיבת “הפרויקט”. ספקותיו וחששותיו המקצועיים באים לידי ביטוי
גלוי בהצגת האסוציאציות ובמסקנות הנלוות אליהן. במהלכן אין הוא נמנע
מלהזכיר כישלונות רפואיים. הוא חושף פרטים אישיים ורגשות שנדרש אומץ
לחושפם ברבים, כמו למשל הערתו (אמנם בהערת שוליים) לגבי מראיה? של
אשתו והתנהגותה המשוערת כמטופלת. הוא מכניס, כביכול, את הקוראים בסוד
העניינים כאשר הוא מודה שלגבי חלק מסוים בחלום הוא נמנע מלהמשיך
באסוציאציות “עד הסוף”. הוא טורח לשכנע את קוראיו שהוא גלוי לב כל כמה
שרק אפשר, וכי הוא מגיע ל”אמת” שהסתתרה מאחורי החלום.
חלום אירמה הוא זה שפרויד ניתח באופן המפורט ביותר בספר, ויותר מכל
חלום אחר זכה לתלי–תלים של ניתוחים ופרשנויות, מאז ועד היום (ראו למשל,
Felman, 1993; Anzieu, 1986; Hartman, 1983; Schur, 1972; Erikson, 1954;
על בסיס חומרים ביוגרפיים רבים שנחשפו בפנינו במשך השנים (Blum, 1996
— דברים שכתב מאוחר יותר, מכתבים וזיכרונות שלו ושל אנשי חוגו — אפשר
להסיק שמצב העניינים היה שונה מעט, ואם נאמרה אמת, ודאי לא היתה זו כל
האמת. בעיותיו המשפחתיות של פרויד היו סבוכות יותר, יחסיו עם הדמויות
שהחלום מרמז אליהן — בני משפחה בעבר ובהווה, קרובים, ידידים ועמיתים —
מורכבים הרבה יותר, והקונפליקטים שהחלום מביים — מרים הרבה יותר. חלום
אירמה הוא אמנם חלום על אשמה, אך לא רק על אשמה ולא רק על זו שפרויד
פורש בפנינו. אנו יודעים למשל, שלא זה היה החלום שפרויד רצה להציג כדוגמה
לניתוח מושלם. היה זה חלום אחר, שאת נוסחו ונוסח הניתוח שלו שלח לפליס
באחד המכתבים, שטרם אותר. מה היה אותו חלום איננו יודעים, אך פרויד אמר
עליו שהוא היחיד שבו ערך ניתוח מושלם. פליס היה זה שפסל את החלום ואילץ
את פרויד שלא לשלבו בספר, ככל הנראה משום שחשש מן התגובות לחוסר
הדיסקרטיות שבו. במכתביו, פרויד חוזר ומדבר על תחושת האבל שחש על
אובדן אותו חלום, וכניעתו לפליס בנקודה זו גרמה לשיתוק של כמה וכמה חודשים
24 | פירוש החלום
בכתיבת הספר. 13 “כפי שאתה יודע,” כתב לפליס ביוני 1898 , “חלום יפה
ודיסקרטיות אינם הולכים יד ביד.”
הוא נכנע לפליס אך לא סלח לו, אולי אף לא לעצמו. חלום אירמה הוא, בין
השאר (ועלינו לזכור שיש הרבה מאוד “שאר”) נקמתו הסמויה, שאת מהותה
פרויד איננו פורש בפני הקוראים. פליס הוא, ככל הנראה, אחד העומדים מאחורי
החלום, שאת הניתוח שלו פרויד שילב במקום הניתוח המושלם שנפסל, והוא
אחד המרכיבים את דמות “אוטו” המזריק את הזריקה הגורמת נזק לאירמה. אף
על פי שמאוחר יותר פרויד עצמו זיהה את “אוטו” כאוסקר ריי, שהיה אחד
מעוזריו ורופא הילדים של משפחתו, הוא ידע גם ידע שדמויות חלום מצביעות
על יותר מדמות אחת במציאות חייו של החולם, בשל מנגנון העיבוי.
גם האישה שבחלום, אירמה, היא דמות מורכבת מדמויות אחדות (הכוללות אף אותו עצמו),
ו”אירמה” הוא השם שבו הסווה את שמן של כמה וכמה נשים בעלות משמעות
בחייו הפרטיים, החברתיים והמקצועיים. הבולטות בהן היו המטופלת אנה
המרשלג–ליכטהיים, אשתו מרתה, ומטופלת נוספת שלו, אמה אקשטיין, שפליס
ביצע בה ניתוח אף מיותר וכושל, וסיכן את חייה כשברשלנותו השאיר פד גזה
בתוך אפה בתום הניתוח. פרויד, שהיה זה שעודד את אקשטיין לעבור את הניתוח,
ניסה בכל מאודו להגן על פליס ולהטיל את אשמת מכאוביה על ההיסטריה
שבשלה טיפל בה הוא עצמו; וגם משנתגלתה קלקלתו של ידידו לא הרפה
מהשתדלויותיו לזכ?ותו. הוא עצמו לא יכול היה שלא לחוש אשמה על חלקו
בפרשה. בשעה שחלם את החלום, לא הרשה לעצמו בשום אופן להודות, ולו גם
בחשאי, באכזבתו מפליס, באכזבתו מן האמון שנתן בתיאוריות התמוהות של
הלה על הקשר בין האף לבין המיניות, ובהתפוררות קשרי הידידות המיוחדת
ביניהם.
אך על החלום לא סיפר לו. העדרו של החלום מן המכתבים בולט, מה
עוד שבאותו יום שבו “נתגלה לו סוד החלום”, שלח איגרת קצרה לידידו, שעיקרה
שאלות לשלומו ולמעשיו.
לכל הפרשה הזאת, כמו לפרשות רבות אחרות, אין,
וגם לא יכול היה להיות זכר בניתוח שפרויד מפרט בפנינו. גם אם הבטיח לקוראיו
להיות גלוי לב וחסין מפני הביקורת על אי–הדיסקרטיות שלו, לא יכול היה
להרחיק לכת עד כדי כך. יש להניח שלחלקם של הדברים אף לא היה מודע.
