אליזבט בוט ספיליוס מביאה דוגמה לעבודה על חלום בטיפול לפי גישתה של מלאני קליין.
המקרה מתואר במאמרה “פרויד וקליין – על מושג הפנטזיה” שנמצא בקובץ
“התיאוריה הקלייניאנית”. (תורגם לעברית בעריכת פרופ’ ביאטריס פריאל, ויצא בהוצאת “תולעת ספרים” 2008 ).
מדובר במטופל שסבל מדיכאון רודפני בלשונה של קליין (עם האשמות עצמיות).
הוא האשים עצמו גם בכך שפגע באחרים, אך נראה שלא באמת התעניין בם ולא ניסה לתקן, אלא התעסק בהאשמות העצמיות ונראה שהיה מעוניין בעיקר לנזוף בעצמו..
בפגישה סיפר שהתעורר בחרדה בעקבות חלום:
” לפניו השתרע שטח פתוח ומישורי המכוסה בחומר לבנבן כלשהו שעומקו כשני אינץ’.
הוא לא ידע מהו החומר הזה” גיר? גבינה? פירורי לחם? נגזר עליו לאכול מהחומר הזה לעד.
נראה היה שהאחרים לא נידונו לחיות בתנאים לוחצים כאלה”.
הוא היה חרד ונסער ללא יכולת להסביר. המטפלת הציעה לו פירושים בכיוון שלפיו הוא רצה להעביר לה תחושת חוסר אונים, אבל זה לא דיבר אליו.
ביום שלמחרת דיבר על השכחה שלו, וגם הביא חלום נוסף:
“היה נגע (פצע). משימתי הייתה לחקור אותו. הדבר ארך שעות ארוכות, אך משסיימתי יכולתי לשכוח את כל העניין”.
המטופל קישר את שני החלומות, ואמר שיתכן שהאחרון מתקשר לשטח מכוסה הפירורים מהחלום הקודם.
המטפלת הסבה את תשומת ליבו לניגוד – בחלום הראשון עליו לאכול את החומר לעד, בשני הוא חוקר את הפצע – ואז הכל מסתיים.
בהמשך אמר המטופל כי לא היו אלו פירורים אלה לחם. ” לחם שתוכו נקרע החוצה לגזרים”
המטפלת העירה על אלימות הדימוי, כאילו התקשה לשאת בתוצאות מעשיו והפך את הלחם לשטוח ותפל.
ואז הוסיף המטופל – “ולבן” – ” לבן מאוד. את צודקת. למעשה היה שם טבח, והצבע הלבן נועד כדי שהלחם לא ייראה ספוג בדם”.
בהמשך מתוארת במאמר אינטרפטציה מאוד קלייניאנית, המתחברת לחוויות היניקה של המטופל, כאשר לאימו היתה מוגלה בשד, ודם התערבב בחלב, ומכאן הפירוש לגבי פנטזיות אלימות שלו כלפי האם.
***
אני עוצר ככאן את ההתיחסות לדוגמה הזאת, שכן הבאתי אותה כדי להדגיש אספקט מסויים.
אפשר כמובן להסכים או לא עם הפירוש שניתן במאמר, וכמובן שכקוראים אין לנו את התמונה השלמה.
אבל ההתיחסות הבסיסית לפירוש החלום היא לפי התפיסה המקורית של פרויד. כלומר, שהחלום הגלוי רק מסתיר או מעוות את החלום הסמוי.
הדוגמה הזאת מבליטה את הרעיון. החולם חלם על מישור מכוסה חומר לבנבן. אין שום אזכור בחלום לטבח נורא או לדם. אני מניח שאף קורא של החלום, שאין לו רקע על חיי המטופל, או את האסוציאציות שלו, לא יחשוב על טבח נורא למקרא חלום כזה.
ובכל זאת, המטפלת והמטופל הלכו באסוציאציות שלהם לכיוון כזה.
התפיסה הזאת שונה מאוד מהתפיסה של פסיכולוגית האגו שטוענת שיש חשיבות דווקא
לחלום הגלוי.
ראו סקירה של פרופ’ פנחס נוי
תפיסה שגם נמצאת בבסיס התפיסה הקוהוטיאנית לגבי חלומות “מצב העצמי”.
ראו גם סקירה על החלומות כממלאי תפקיד בפסיכולוגית העצמי
מה דעתכם?
