תיאור חלום מתוך הפרק החמישי:
על הסוד של הפסיכותרפיה
בספר: מעבר למראה הריקה –
מילים ותמונות מהקליניקה הפסיכולוגית ומחוצה לה
מאת ד”ר ארנון לוי
***************
לעיתים הקשר בין המטופל למטפל הוא תוצאה של התפישה את המטפל כדמות אידאלית כול-יכולה (אומניפוטנטית) ובעלת כוחות מגיים.
גל תיאר תפישה זו באמצעות חלום שחלם:
“עמדתי במערה שנבע ממנה מקור מים ואורות נגהו בה.
זקן יפה עמד בכניסה שם והזמין אותי להיכנס. ‘היכנס’, הוא אמר לי, ‘ותראה מה אתה יודע’.
הרגשתי שאני יכול לתת באותו חכם יודע כול אמון ללא גבול ועליתי במדרגות המובילות למערה. נכנסתי וראיתי אנשים רציניים שקועים בציור. זו הייתה אקדמיה לאוֹמנויות, והאנשים בה היו מעמיקים מאוד, חסרי דאגות לחלוטין, שלווים ושלמים עם עצמם כמו מלאכי השרת. הייתי גאה להיות עם אותם אנשים רציניים ומעמיקים ואסיר תודה לזקן היפה והחכם על שהנחה אותי.
הרגשתי שלווה עמוקה, לא כמו במדיטציה, אלא כמו במצב שבו כל המערכות הפנימיות שלי מאוזנות: הרגש, המחשבה, ההתנהגות, הערכים, היצירה והעולם הלא-מודע. זהו מצב של התחלה וסוף, של הכול שנוצר במקום המפגש בין האור – ההתגלות מלמעלה, המים – המקור העמוק הלא-מודע של רגשותי“.
חלום זה היה שיאו של תהליך שגל עבר בטיפול. גם בחלומות קודמים שחלם ובפנטסיות היפנוטיות שחווה עלו אצלו נושאים של מי מעיין צלולים, שהוא פירש אותם
כסמלים לנביעה הפנימית של היצירה שבאה מתוכו, ושל אורות בהירים שסימלו בעבורו חוויות של התגלות. גל היה חרד מפני התעוררות חוויות אלה שמובילות אותו לעולמות חדשים שיכולים לסחוף אותו בעוצמה אדירה. בטרנס היפנוטי שחווה הרגיש גל חלל בחזה שהסב לו תחושה מתוקה ונפלאה. החלל היה מנהרה שאליה מתנקז כל האור הרב שזורם ממנו.
לדבריו, “אותה מנהרה היא כאילו איבר נוסף, רוחני, שמזרים לי חמצן כמו כונס אוויר של מטוס. איתו אני נושם את האורות הבהירים של ההתגלות שאני כה חרד מפניהם. אני מרגיש שמישהו רוצה לשלוף אותי מהמקום שאני נמצא בו ולהעביר אותי לעולם של חופש עצום, ואני מעז לעבור לאותו עולם רק מכיוון שאתה מגן עלי מפני הכוחות האדירים הפועלים בו. אני מרגיש התעלות נפש ועוצמה פנימית. לא אופוריה מטופשת, אלא עוצמה פנימית של יהלומים ואור שמסנוורים מבפנים. מין לייבוביצ’יות בעיניים וחשיבה צלולה חדה ועמוקה שמאפשרת לי לקרוא אנשים בדייקנות מדהימה”.
