הרצאה בכנס של האגודה הישראלית לפסיכוטרפיה אנליטית
על מצבי תודעה במרחב האנליטי.
יפו 21-22 לפברואר 2008.
רות נצר
“בעולם שנטלו ממנו את האשליות והמאורות אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין לה תקנה,
מפני שהיא חסרה את זכרונות המולדת האבודה, או את תקוות הארץ המובטחת.”
(אלבר קאמי. המיתוס של סיזיפוס)
“בְּרֵכָה מְלֵאָה בְּיַיִן. הַתּוֹדָעָה שָׁטָה בַּיַּיִן, סְפוּנָה בִּזְכוּכִית שְׁקוּפָה, כְּפֶתַח בְּאֵר שֶׁתַּחְתִּיתוֹ לֹא יְדוּעָה,
עֲרָפֶל אָדֹם נָעוּץ בְּמַעְגַּל אוֹר, שְׂפַת מַרְאוֹת עוֹלָה מִמְּצוּלָה, צוּרָה תּוֹסֶסֶת, מִתְחַדֶּשֶׁת, מִשְׁתַּנָּה,
נוֹצֶרֶת יוֹצֶרֶת מֵעַצְמָהּ”.
(חיה אסתר. טרם פורסם)
*************************
בטקסי טראנס דתיים, ובטקסי ריפוי שמאניים – האדם מנסה להרחיב ולפרוץ את תודעתו אל מעבר לגבולותיה כדי להגיע לחוויה ישירה של הממשות, של האמת המוחלטת שמעבר לכל; כדי להגיע חוויות בעלות עצמה, הרבה מעבר למה שהינוֹ בתודעת המציאות הרגילה, להגיע לחוויות שיא או אף לחוש עצמו נוגע בשלמות העצמי, באלוהי ובנצחי.
מדובר בהתנסות בחווית-על שבמושגים של העולם המערבי מכנים – האלוהי, הנומינוזי, הטרנצנדנטי, הטרנספרסונלי. אבל גם מתאים כאן המונח היונגיאני של לא-מודע קולקטיבי. כיוון שמדובר במפגש עם חווית-על שמעבר לתכני הלא-מודע האישי הביוגרפי. המפגש החוויתי במצבים אלה הוא של כוחות טבע ראשוניים – של אש, מים, חיות – שהם גם סמלי הלא-מודע הראשוני. כמו כן פוגשים דמויות אנושיות או צורות ומבנים שמוכרים בתרבות כמקודשות, וכן תכנים ותהליכים מוכרים בדת ובמיתוס של התרבות של החולם. זו חווית מפגש עם כוחות אנרגטיים שנחווים כקדושים ובעלי כוח מרפא עליון אך גם מסוכנים בעצמתם. לעתים אלה תכנים מסוימים מיתיים, ולעתים תכנים שמסמלים את האלוהות עצמה, כלומר, את היסוד הרוחני המקודש של גרעין מרכז העצמי.
וריאציה אחרת היא חוויה נטולת תכנים, חוויה של ריק עליון, כמו מדיטציה נטולת תכנים, נירוונה, אטאמן, הריק הגדול של המיסטיקה, של האינסוף הבלתי נראה של הספירה העליונה במיסטיקה הקבלית. ביוגה וגם בזן בודהיזם משמש המצב המדיטטיבי לעצירת זרם המחשבה הרגיל של תודעת האגו, כדי להגיע לריכוז עמוק המוליד התמזגות עם המושא הנחקר (ביטולה של ההפרדה אובייקט/סובייקט). בשתיהן התכלית הסופית של המדיטציה היא חוויית הממשות המוחלטת והכוּלית.
כלומר – החוויה השמאנית נעה בין היש והאין, בין הריק והמלאות, כאשר הריק והאין עצמם נחווים כמלאות אינסופית, שכן, בטריטוריה זו “ההפכים מתלכדים בשורשם” .
חשוב כאן לציין שבדברנו על מיסטיקה, הכוונה היא לשאיפה לאבד-לפוגג את האגו ולהתמזג עם האינסופי (יוניומיסטיקה) . החוויה הפנתאיסטית של חבור עם היקום היא בגבול המיסטי.
