תנו לחלומות לחיות
/ גישה משלימה להתבוננות בחלומות
אורה גבריאלי
בגבעתיים נחבא גן סמוי גדול שאיש אינו יודע על קיומו ובו שני צוקים פראיים, צמחיה טרופית, דקלים וכרי דשא [מתוך חלום שנבקר בו בהמשך].
יש הרבה דרכים לעבוד עם חלומות – אותן התרחשויות ליליות מוזרות שכולנו חווים מדי לילה.
הפסקאות הבאות הן הצעה לדרך שונה מהדרכים המקובלות. הדרך הזו איננה תחליף לדרכים אחרות אלא יכולה להשלים ולהעשיר אותן. אין צורך להחליף תיאוריה בתיאוריה – אבל אפשר להרחיב את שדה הראייה. לא ניתן להבין את הגישה שאני מציעה מבלי לחוות אותה – זו לא דרך אינטלקטואלית. זה נתיב חווייתי-הווייתי.
רובנו (כלומר, האנשים שעוסקים ומתעניינים בחלומות שלהם ושל אחרים) פועלים בעיקר מתוך רצון טבעי מאוד להבין את החלום, לפצח ולפרש אותו. רבים מאתנו רוצים גם להפיק ממנו משהו מעשי ומועיל שיקדם אותנו בחיים, שיעזור לנו להתפתח, שיתן לנו הכוונה ואפילו הנחייה ברורה בנושאים שמעסיקים אותנו.
אבל, מנסיוני לאורך השנים, נדמה לי שכשמתבוננים בחלום רק מזווית ראייה זו, מחמיצים אפשרויות מפתיעות ומופלאות לצמיחה והזנה – אפשרויות מסוג אחר לגמרי.
מעצם מהותו חלום הוא התרחשות לילית, ערפילית, רב משמעית, פרדוקסלית, משונה ולא ברורה. לפעמים זה מרגיז. אי אפשר לקבל הנחיות ברורות בעברית פשוטה? אני רוצה להציע שאפשר לראות במוזרות הערפילית הזו את עיקר חשיבותו וכוחו של החלום. אפשר בהחלט להבין את רצוננו בתוצאות, בבהירות, בתשובות ברורות, אבל לא כדאי לנו להיות מנוהלים על ידי הרצונות הללו.
למעשה, כפי שנראה בהמשך, קורה לעתים שההתנהלות הערפילית, הלא-יודעת והמוכנה-להמשיך-לא-לדעת שאני מציעה, מאפשרת נביעה טבעית של תובנות ומסקנות מרתקות – אבל זה קורה בעיקר אם מוותרים מראש על הרצון בתובנות ובמסקנות. וגם אם לא מגיעות תובנות כלל – כשניגשים אל החלום כך, אנחנו מרגישים מוזנים ומרועננים כתוצאה מהמפגש איתו. אנחנו נעשים נרחבים, גבוהים ועמוקים מעצמנו.
להשאיר את אלמוגי החלום במים
מה אנחנו נוטים לעשות כשאנחנו מנסים לראות משהו לא ברור שנמצא לידנו בחושך או בערפל? אנחנו מנסים לגרור אותו אלינו, אל האור. ואם אי אפשר לגרור אותו אל השמש, יתכן שנצעד אל תוך החושך ונאיר את האפלולית האביכה בזרקור חזק. אבל החלום עשוי מחומרים עדינים מאוד. כולנו יודעים כמה חמקמק ודקיק מרקמו. באיזו קלות הוא מתאדה ונעלם. ובכל זאת, לעתים קרובות אנו מתייחסים למארג קורי הקסם הזה כאילו היה יריעת ברזנט.
ההתייחסות שלנו לחלומות מזכירה לי אלמוג צבעוני יפהפה, מלא חיים, שמת ומחוויר במהירות ברגע שמוציאים אותו מהמים. גם אם ניקח אותו למחקר במעבדה בתוך מיכל של מי ים, כבר לא נצפה בו בסביבתו הטבעית.
היחס שלנו לחלומות מזכיר גם נסיון לצפות ברקיע מכוכב באמצעות כיוון זרקור חזק אל הכוכבים. כל מי שניסה לראות כוכבים במקום מואר יודע שזה לא עובד.
ולא רק כך אנחנו מחבלים באפשרות שלנו להיזון מהחלום: אנחנו יוצאים לדרך עם תיבות מוכנות מראש של ידע לגבי חלומות והדרכים לפרש אותם. לתוך קופסאות קטנות ורבועות אלה אנחנו מנסים לדחוס פיסות של אינסוף ואי ידיעה, נתחי-פרדוקס ופלא. אנחנו מנסים לתת להם צורה מוגדרת, למיין ולקטלג אותם ולחתוך אותם לחתיכות שקל יותר, כך נדמה לנו, להבין ולקחת הביתה.
אני מזמינה אותנו, אם כן לנסות מהלך הפוך, שהרבה ברכות צפונות בו: במקום לשלוף את אלמוגי החלומות שלנו מהמים, במקום לנסות לצפות בכוכבים באמצעות זרקור מסנוור ומעוור, במקום לגזור פיסות חלום ולקחת אותן למעבדת המחקר שלנו, נפסע בעדינות אל תוך החלום האפלולי בלי להפר אותו. בלי זרקורים. לכל היותר עם נר קטן ביד. אל האלמוגים נצלול ונפגוש אותם בסביבה הטבעית שלהם. ואת קופסאות האיסוף והמיון נשאיר, הפעם, בבית.
