הפעם אפשר גם להגיב …

שלום רב

המאמר נמצא גם באתר הפתוח

אבל אני מכניס גם דרך הפורום

כדי שתוכלו להגיב

רז

הפונקציות המארגנות של החלום ג’יימס ל’ פוסייג’ ראה אור במקור בתוך: Contemporary Psychoanalysis 33: 429-458 (1997)
The Organizing Functions Of Dream Mentation / James L. Fosshage, Ph.D.

תרגום מאת: אנאלו ורבין

כאשר פרויד כינה את החלום “דרך המלך ללא מודע”, הוא הכתיר את החלומות כערוץ המרכזי המוביל ללא מודע. פרויד דימה בעיני רוחו את הלא מודע כמעיין בלתי נדלה של אנרגיות דחפיות (אינסטינקטואליות) המבקשות פורקן, וכמיכל של פנטזיות וזכרונות החסומים מלהגיע אל המודע. הלא-מודע הדינמי סיפק הסבר לאי הרציונליות המחלחלת בבני האדם ופרויד ראה אותו כאחד משלוש התגליות המדעיות הגדולות ביותר (האחרות היו תגליותיהם של קופרניקוס ודרווין) שהדיחו את בני האדם מרום מעמדם.

חלפו קרוב למאה שנים מאז שפרסם פרויד את עבודתו המונומנטלית על חלומות, עבודה שעליה העיר פרויד “תובנה כגון זו אינה נופלת בחלקו של אדם אלא פעם אחת בימי חייו” (52). באופן ראוי לציון, המודל הקלאסי של יצירת החלום ופירושו נותר פחות או יותר ללא שינוי (15). המשך היישום של המודל המבני (הסטרוקטורלי) (39, 3) הדגיש את השתתפותן של כל שלוש הישויות הנפשיות, קרי, האיד, האגו והסופר-אגו, ביצירת החלום. ברם, המניע המרכזי של החלום הוא עדיין המשאלה המייצגת דחף אינסטינקטואלי (instinctual drive), משאלה שמקורה בינקות והיא מבקשת סיפוק במהלך החיים (2). מאפיינים ייחודיים נוספים של המודל הקלאסי הם כי ההגנות (או ההסוואות) הן חובקות-כל בתהליך יצירת החלום, ויוצרות הבחנה בין תוכן גלוי לתוכן סמוי, וכי החלומות הם במהותם תוצרים של רגרסיה (3, 5), כלומר, הם מערבים אופני תפקוד פרימיטיביים ומונעים, בדרך כלל, הכרה מתוחכמת יותר. הגם שמבחינה קלינית פירוש החלומות מנקודת מבט קלאסית מתמקדת כיום יותר בקונפליקט פנימי חבוי, במקום – בפשטות – במשאלה החבויה (86), פירוש של חלום אינו מגיע למיצוי עד שנחשפו המשאלות המיניות והתוקפניות הילדיות.

מחוץ לפסיכואנליזה הקלאסית התפתחה קשת מגוונת של מודלים פסיכואנליטיים. החל מהגישות המוקדמות של יונג (54), אדלר (1), פרום (40) ופרנץ’ ופרום (37), מופיע דגש עקבי על ההיבטים של התקדמות, פתרון בעיות ומה שאני מכנה “תיקון-עצמי” (self-righting) (בייחוד אצל יונג). בקרב התיאורטיקנים של יחסי אובייקט, פיירברן גרס כי “חלומות הם ייצוגים של מצבים פנים-נפשיים (endopsychic) שבהם נתקע החולם, ולעתים קרובות כוללים נסיון מסוים לצאת ממצב זה” (מצוטט בתוך 73, עמ’ 133). בפסיכולוגית העצמי, קוהוט (56), טען כי בעת איום של התפוררות או התפרקות העצמי, תפקיד החלום הוא לשקם את העצמי – מה שהוא כינה “חלומות על מצב העצמי” (self-state dreams). המשגות אלה רימזו על תפקוד קוגניטיבי מתוחכם, והדגש על מרכזיותם של מנגנוני ההגנה הלך והצטמצם.

מחוץ לעולם הפסיכואנליטי התפתחו תחומים חדשים כגון הפסיכופיזיולוגיה של השינה והחלום, מחקר על תוכן חלומות ופסיכולוגיה קוגניטיבית. מחקרים על תוכן חלומות ועל שנת REM טוענים בדרך כלל כי שנת REM וחשיבת חלום הן בעלות תפקיד אינטגרלי בויסות רגשי, התגבשות זכרונות, עיבוד מידע והסתגלות למצבי לחץ (48, 23, 62, 44, 57). ממצאי המחקרים תומכים בתפיסת החלימה כתהליך חשיבתי מורכב הממלא פונקציה של הסתגלות ראשונית. בהתאם לכך, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מבהירה כי מדויק יותר לראות בלא מודע לא ישות או מקום המכילים אנרגיה ודחפים השואפים להתפרק, אלא היבט הכרתי המתייחס לרמת המודעות. תפקיד מרכזי של כל הפעילות הקוגניטיבית, מודעת ולא מודעת, הוא לעבד מידע. על בסיס התפתחויות אלה, אנו עשויים לתקן את מימרתו של פרויד לפיה “החלומות הם דרך המלך אל הלא מודע” ל”חלימה היא הביטוי הראשון במעלה של החשיבה הלא מודעת”.

על בסיס השינויים התיאורטיים שהתרחשו בפסיכואנליזה ובמחקר תוכן החלומות ושנת REM, הצעתי לראשונה (29) מודל פסיכואנליטי מתוקן של חלומות. במאמר זה, מטרתי העיקרית היא לגלות ולהמשיך לפתח את ההשלכות התיאורטיות והקליניות של מודל זה, תוך הבאה בחשבון של חלק מן ההתפתחויות האחרונות בתיאוריה הפסיכואנליטית, במחקר החלום ובפסיכולוגיה הקוגניטיבית. אני מכנה מודל זה המודל המארגן של החלום, שכן התהליך המרכזי ופונקציות הליבה של החלימה הן ארגון מידע. ראשית אסקור את אופני החשיבה הדואליים, אז אתמקד בתפקיד החלום תוך מתן דוגמאות קליניות, ולבסוף אשרטט עקרונות טכניים להבנה של חלומות ולעבודה איתם.

המאמר המלא