חלומות במקרא – מבט פסיכולוגי / רות נצר

נתבונן עכשיו בחלומות במקרא מנקודת מבט של הלא מודע הקולקטיבי התרבותי. מנקודת מבט זו מי שמעצב את החלומות במקרא הוא לא אלוהים, ולא נפשו המודעת או הלא-מודעת של הכותב המסוים של המקרא, או של כותבים אחדים, אלא הלא-מודע-הקולקטיבי-היהודי שנמצא בתשתית נפשו של כל כותב וקורא יהודי.
אתייחס כאן לחלומות הבולטים והידועים. אני מתכוונת לחלום הסולם של יעקב, לחלומות יוסף, לחלום פרעה ולחלומות נבוכדנצאר.
אני מבקשת להראות שחלומות אלה חגים סביב מוטיב ארכיטיפי אחד שהוא לב לבה של היהדות כולה – שאלת הבחירה של העם היהודי ביחס לעמים האחרים.
במקביל למוטיב של העם הנבחר מבין העמים מצוי במקרא מוטיב של האדם הנבחר בכל דור. היחיד נבחר ליעוד הדתי-לאומי שלו שהופך לגורל האישי שלו. אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, שמואל, שמשון, גדעון ישעיהו ירמיהו, דניאל – הנביאים והשופטים – נבחרים ליעוד שלהם כאבות האומה מנהיגיה ונביאיה.
בחלום הסולם יעקב נבחר להיות זה שאלוהים התגלה אליו ובחר בנפשו להיות סולם למפגש עם האלוהות, ונתן לו את היעוד להיות מנהיג האומה.
יוסף בחלומותיו נבחר מכל אחיו להיות זה שהמשפחה תשתחווה לו, והוא יביא את ההצלה למשפחתו, למצרים ולעמו. אמנם בחלומותיו של יוסף לא אלוהים בוחר בו אלא החלום עצמו מבטא תחושת נבחרות, אבל בבוא אחיו למצרים יוסף אומר להם שמאלוהים היה כל זה: “כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם… ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי אלוהים” (בראשית מה, ה-ח). וכך משתמע שהוא רואה את חלומותיו כנובעים מההשגחה האלוהית. יתירה מזו, מכירת יוסף נועדה לאפשר את המהלך ההסטורי שמגשים את הנבואה שנתן ה’ לאברהם בברית בין הבתרים “כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדון ועינו אותם ארבע מאות שנה… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” (בראשית ט”ו, יג-טז). החלומות של יעקב ויוסף מראים שכל אחד מהם חווה עצמו בחלומותיו שהוא היחיד הנבחר בדורו. והיחיד הנבחר נועד בסופו של דבר להוליך את המסלול ההיסטורי של העם היהודי לקראת קבלת התורה שמייחדת את העם היהודי כעם נבחר.

להמשך קריאה …