החלומות הצלולים שלי ושאלת המציאות

בוקר טוב

בעקבות הדיון על חחלומות שמאנים העליתי את נושא החלומות הצלולים אותו אני מכיר אישית.

אורה ועליזה ביקשו שאפרט, אבל התעכבתי בגלל העלאת המערכת החדשה.

התחלתי לחלום חלומות צלולים בגיל 17, באופן ספונטאני. בהמשך למדתי טכניקות בעניין זה, אבל לרוב חלומות אלו מופיעים אצלי באופן טבעי.

כמובן שיש רמות שונות של מודעות בחלום, וסוגים שונים,  בעוצמות חוויה שונות, ולא כל החלומות הללו הם מקשה אחת.

בכל מקרה, הם נוגעים גם בשאלה הפילוסופית של בדיקת המציאות ותפיסת האמת.

כמובן שזה עולה גם בהקשר של פסיכוזה או דליריום, אבל חלומות יש לכולנו.

באחד מהחלומות הצלולים שלי טיילתי עם ידידה, ד.,   בשדה פתוח.

ידעתי כל העת שאני חולם.

דמותה היתה זהה לדמותה במציאות. הכל נתן תחושה אמיתית, אבל ידעתי שאני חולם.

באיזשהו שלב לא יכולתי להתאפק יותר והחלטתי לאמר לה את האמת. הישרתי אליה מבט ואמרתי לה:

“ד., רציתי לאמר לך שאנחנו בתוך חלום שלי, את לא אמיתית,  אני רק חולם אותך… “

לא אשכח את המבט שנעצה בי.

היא הסתכלה ואמרה לי ” תגיד לי, אתה השתגעת?”…

חשתי נזוף וחסר אונים. לא מצאתי שום דרך להוכיח לה שאני חולם אותה…

“אני”  חלמתי את החלום.   ידעתי שאני חולם, ומוחי בדה את ההתרחשות וגם את דבריה של ד.

אבל “היא”  הפתיעה אותי (או את מה שאני חווה בתור “אני”).

תגובתה היתה דומה לתגובה של כל אחד מכם, אם הייתי מנסה לשכנע אותכם שאני חולם אותכם..

מעבר לשאלת המציאות שעולה כאן, החלום לימד אותי משהו על הפיצול בין חלקים שונים שלי.

האם כך מרגיש אדם במצב דיסוציאטיבי?

ודרך אגב, מי שמתאמן בחלומות צלולים – מכיר בודאי את הטכניקות השונות של “בדיקות מציאות“.

למשל – טכניקה מקובלת היא להתבונן בשעון. אם השעה איננה ראציונלית (26 ו 99 דקות, למשל) – סימן שאנחנו חולמים. אבל לעומת זאת אם היא כן ראציונלית – לא  ניתן  להסיק מזה מסקנות.

אני אישית משתמש בטכניקה של עצימת עינים.

כשאני עוצם אותן ב”מציאות” – הרי אני רואה חשיכה. כשאני עוצם אותן ב”חלום” – החשכה נמשכת פחות מדקה, ואז החלום ממשיך. כנראה שלא ניתן לחלום חושך במשך זמן רב.

רז