החלום בעולמם של חז”ל / ד”ר חיים וייס

על כתפיו של פותר החלומות מוטלת אחריות גדולה. עליו ליצור עבור החולם שפה חלופית, שתאפשר לו לקשור בין מסמנים למסומנים וכך להגיע להבנה חדשה ושונה של משמעות החלום ושל המציאות שהוא מייצג. במילים אחרות, על פותר החלום לפרק את הזיקה שהחולם יוצר בין דימוי ובין משמעות, להציג בפני החולם מערכת פרשנויות חלופית ולייצר עבורו שיח המשקף אמת שאינה נבחנת על פי תוכנו המידי והגלוי של החלום.
בתרבות המערב של ימינו, במיוחד אחרי פרויד, פתרון חלומות נתפס כאקט תרפויטי של הענקת משמעות לתוצר נפשי אישי של החולם. חשוב להדגיש שבעת העתיקה התפקיד התרפויטי – אף שהוא קיים – הוא משני. פתרון חלומות מכוון בראש ובראשונה לחיזוי העתיד. ואמנם, מהספרות המקראית ואילך יש הבחנה בין חלומות המנבאים את העתיד לחלומות שאינם כאלה. כיוון שמשמעות החלום מתכוננת דרך פרשנותו, הפרשנות היא המציגה את העתיד לקרות. יתר על כן, במקרים רבים ניכר שהפרשנות, ולא החלום עצמו, היא הטקסט המכונן מציאות. כמובן, על הפרשנות להלום את החלום, ואולם אפשר שפרשנויות רבות, ואף פרשנויות הסותרות זו את זו, יהלמו חלום מסוים.

ומה שפתר לי זה – לא פתר לי  זה