בראיון עמו לפני שנים אחדות אמר ברגמן כי לקולנוע שתי משימות : האחת – לגרום לקהל להיות מאושר ולשכוח את צרותיו, והשנייה, להראות את הבלתי נסבל והמבעית באופן שאפשר יהיה לשאת זאת וללמוד מזה. הסרט “תותי בר” כמו “החותם השביעי” הסרט שקדם לו, שיכים למשימה השנייה. בשניהם מדובר במפגש עם המוות. ב”החותם השביעי” המוות הוא האימה המוחלטת, הקוצר עם המגל האכזרי , הבולע את כולם, זקנים כצעירים. הסרט מתרחש בימי הביניים ונושאו – המגפה השחורה. גיבוריו הם אביר, נושא כלים, המוות והאמן. כמו בבלדה או במחזה אלגורי ההתרחשות היא סמלית, גדולה מהחיים, ארכיטיפית. ב”תותי בר” לעומת זאת מדובר באיש זקן אחד ובמותו הפרטי, אך כל מפגש עם המוות הוא חוויה ארכיטיפית ואישית כאחד.
מעניין לציין כי ברגמן שנולד ב- 1918 עשה את “תותי בר” בהיותו רק בן 39 בשנת 1957, ביכולת מדהימה של אדם צעיר להתבונן בזקנה. רק שנים לאחר מכן, בהגיעו לגיל שמונים, הודה ברגמן שלא הבין כלל בזמן ההסרטה את קשייו של השחקן המגלם את התפקיד הראשי. קשיים שהוא מבין כיום.
“תותי בר” הוא סרט על מסע נפשי המתרחש במהלך יום אחד בחיי אדם זקן, ועל האמונה בכוח ההשתנות של האדם גם בזקנתו, עד הרגע האחרון. סוכני השינוי הם החלומות. החלומות הם הציר המרכזי בסרט ומקדמי התהליך הנפשי שבו.
