הגיון ואי-גיון בחלומות

פסיכואנליטיקאים הסבו מאז ומתמיד תשומת לב מיוחדת לתפקידם של רגשות וחוסר היגיון בחיי הנפש. תרומה מרכזית של הפסיכואנליזה הייתה למעשה ההסבר שסיפקה בנוגע לאופן בו לחצים רגשיים יכולים להוביל לחוסר היגיון מחשבתי והתנהגותי. תחום מחקר זה נשאר ברובו במסגרת תחום הפסיכואנליזה. מטרתי היא לחדד ולקדם את ההבנה שלנו בנושא חוסר היגיון על ידי פירוט סוגי חוסר ההיגיון אשר עשויים או לא עשויים להתקיים בחלומות, מצבי תודעה אחרים, פסיכופתולוגיות, ונזקים מוחיים – מה שאני מכנה “התחביר של חוסר ההיגיון”.
במהלך רוב שנות המאה ה-20, למעט מספר יוצאי דופן משמעותיים, פסיכולוגים מן האקדמיה, בין אם פסיכולוגים קוגניטיביים, חוקרים נוירולוגיים, או בן הכלאיים מהעת האחרונה תחת השם חוקרים נוירו-קוגניטיביים, לא הסבו תשומת לב מיוחדת להיבטים הרגשיים וחסרי ההיגיון של התפקוד הנפשי. מרבית החוקרים נתקלו באתגרים רבים מדי בתחום החשיבה ההגיונית מכדי לצלול לאזור האפל של חשיבה לא הגיונית; ורגשות נתפסו פעמים רבות כמבולגנות מדי לבחינה או לחילופין לא חיוניות לצורך הבנת הקוגניציה.
בשנת 1985 האוורד גרדנר (18) מנה את מאפייני תחום המחקר הקוגניטיבי, וכלל ביניהם את: “היעדר הדגש (הזמני) על רגשות, הקשר, תרבות והיסטוריה.” “היעדר הדגש” התגלה כיותר מזמני. עבור מדענים קוגניטיביים רבים הוא נמשך כמה עשורים של שנים. באותו הזמן, פסיכואנליטיקאים הסבו תשומת לב לרגשות, חוסר הגיון ולתת מודע, אך לא התקיים דו-שיח מספק עם חוקרים נוירו-קוגניטיביים המאפשר לשמור על תקשורת בין ממצאים קליניים ומחקרים ניסויים. התנהלות זו החלה להשתנות עם תחילת המאה ה- 21 בסיועה של התנועה הנוירו-פסיכואנליטית, כאגודה בינלאומית המפרסמת כתב-עת המוקדש לחילופי מידע אינטר-דיסציפלינאריים.
בשנים האחרונות הוקדשה תשומת לב רבה יותר לרגשות בתחום הנוירו-קוגניטיבי, דוגמת עבודתם של דמאסיו (11) ופאנקספ (31). כמו כן מתבצעת עבודת מחקר, בכמות פחותה אמנם, בנושא חוסר הגיון בתחום החשיבה, דוגמת כהנמן, סלוביק וטברסקי (25) וסלומן (37).
בעבודתי (3,4,5,6 ) חקרתי את הסוגים או החשיבה המתקיימים בחלומות תוך השוואתם לפסיכופתולוגיה, נזק מוחי ומצבי תודעה אחרים. השערתי היא כי לא כל סוגי חוסר ההיגיון שווים. סוגים מסוימים של חשיבה לא הגיונית מופיעים תכופות בחלומות ואינם מהווים הפתעה עבור החולם. סוגים אחרים של חוסר הגיון הינם מפתיעים למדי עבור החולם, בין אם במהלך החלום עצמו או בעת שחזור החלום לאחר הקימה. וסוגים מסוימים של חוסר הגיון רק לעיתים נדירות או לעולם אינם מתרחשים בחלומות. אילוצי חוסר ההיגיון בחלומות מהווים סוג של “תחביר של חוסר הגיון”. המבנה של תחביר זה, למיטב ידיעתי , טרם הוסבר בפירוט מספק.
עבודתי על פרויקט זה נמשכה מספר שנים. רבים ממצאיי הראשונים מתועדים בספרי The Dream Frontier ( (4) . ככל שאני עובד על בעיה זו, כך אני מגלה עד כמה אני זקוק לשיתוף פעולה מצד פסיכואנליטיקאים אחרים בעלי עניין משותף בתיאוריה וההבנה של דרכי פעולת המוח. אנו הקלינאים הפסיכואנליטים אוספים מידע באופן שונה מכל חוקר אחר. אנו שומעים על כמות רבה יותר של חלומות מדי יום ובפירוט רב יותר מכל אדם אחר בחברה שלנו. נוסף על כך אנו משקיעים את עצמנו במצבים רגשיים עוצמתיים ולא טבעיים, אותם אנו מנסים לאחר מכן להבין באופן הגיוני. מתוך נתונים אלו אנו יכולים להציג שאלות משמעותיות רבות שיילקחו להתייחסות של אלו העוסקים במחקרי מעבדה.
אנו יכולים לנתח חלומות בדרכים רבות. מלבד מאמצינו הרגילים לפענח את משמעות החלום, באפשרותנו גם לנתח את מבנה התוכן הגלוי, נוכחות צורות מסוימות של חוסר הגיון, והאופן בו חוסר הגיון זה נחווה על ידי החולם. על ידי איסוף המידע אשר ברשותנו והבנייה שיטתית של ההתבוננות שלנו – אנו יכולים לגלות דברים אודות אופן פעולת המוח אשר עשויים להיות שונים למדי מגילוייהם של חוקרי מעבדה מדעני המוח, וחשובים לא פחות.
אנו עשויים לדוגמא לתרום לרוויזיות של מודל הרגרסיה של פרויד. המודל של פרויד רמז על זרימה חד-כיוונית של מידע בזמן עירות – החל ממגע חושי עם העולם, דרך המערכת התפיסתית ועד למערכת הזיכרון (Freud, 1900, פרק 7). פרויד האמין כי בחלום כיוון הזרימה מתהפך. הקלט מהמערכת החושית נחסם וזרימת המידע בין המערכת התפיסתית ומערכת הזיכרון מתהפכת. המערכת התפיסתית מקבלת קלטים מדימויים המאוחסנים בזיכרון.
הצעתו של פרויד היתה מבריקה לתקופתה, אך כיום דורשת תיקונים והתאמות לאור החידושים בתחום המוח-נפש. ידוע כי העברה של מידע חושי גולמי לכדי תפיסה הינה תהליך מורכב יותר מזה שפרויד טען לו. היא מתרחשת בשלבים רבים וכוללת עיבוד מידע ברמות מורכבות שונות באזורים שונים של המוח. ההנחה הרווחת כיום בקרב חוקרים רבים הינה כי תפקוד מוחי מתואר באופן הטוב ביותר על ידי מודל עיבוד מקבילי מבוזר (PDP). משמעות הדבר כי המידע אינו זורם בנתיב אחד בלבד; במקום זאת, קיים ריבוי של נתיבים המאפשרים העברה עצמאית של מידע, ( מקללנד ועמיתיו , 28).
בתחום הראייה, לדוגמא, המידע נקלט בעין, אך מחולק על פני מספר נתיבים המובילים לאזורים שונים במוח. אזור אחד של המוח עשוי לבצע ניתוח של סוגי מגדירים מסוימים, בעוד שאזור אחר של המוח מבצע ניתוח של התמונה עבור סוגים שונים של מידע, דוגמת זיהוי פרצופים. נוסף על כך ישנם מעגלי משוב חוזר רבים לאורך הנתיב המספקים למערכת משוב עבור המידע המעובד חלקית.
כך שיש צורך בתיקון הצעתו של פרויד כי בחלימה מתקיים היפוך בכיוון זרימת המידע . כיצד ניתן פשוט להפוך את כיוון העיבוד, כאשר מדובר על ריבוי ערוצי זרימת מידע ומעגלי משוב חוזר? אך אנו יכולים לבצע התאמה לרעיון זה של פרויד ולהציע כי בחלימה זרימת המידע משתנה, אם לא זורמת בכיוון ההפכי. אך מה אופיו של שינוי זה? לשם כך יש צורך בפרויקט מחקרי ענף, על אף שיש בידינו כבר כמה ממצאים מוקדמים מרתקים.
לדוגמא, מחקרים בנושא הדמייה מוחית (דוגמת בראון ועמיתיו, 8 ) הראו פעילות מוחלשת בקורטקס החזותי הראשוני ופעילות מוגברת בקורטקס האקסטר- סטריאטי ובאזורים לימבים ופארה-לימבים במהלך שנת REM (תנועות עיניים מהירות). אלו מרמזים על כך שייתכן כי בזמן חלומות REM אזורי הקורטקס של אסוציאציה ויזואלית ואזורים פארה-לימבים פועלים כמערכת סגורה, תוך הפעלה פנימית של דמיון בעל גוון רגשי.
מחקרים נוירוכימיים מצאו כי מערכת הסרוטונין ברובה או בכולה אינה פעילה בזמן השינה, ובכך מתאפשרת מתכונת שונה של ארגון מידע ובוחן מציאות.
כפי שכותב פאנקספ (31):
מערכות המוח המתווכות ע”י נור-אפינפרין וסרוטונין – מראות את הפעילות העזה ביותר בעת הערות. הן מאיטות פעילות באופן משמעותי בעת שנת הגלים האיטיים
(SWS ) ומפסיקות לירות לחלוטין כמה דקות לפני שלב ה REM ונשארות מעוכבות במשך כל תקופת ה REM . בקצרה, הן אינן פועלות בעת החלימה …
באופן כללי נראה שאחד התפקידים הגבוהים של מערכת הסרוטונין המוחית הינה לשמור על
היציבות בערוצי התפיסה והקוגניציה. כשהיציבות נחלשת ע”י ירידה כוללת של פעילות
הסרוטונין, עולה הסבירות לזליגת מידע מערוץ אחד לערוץ אחר. כך שירידה מתונה בפעילות הסרוטונין במוח מהווה גורם חשוב ביצירת תובנות חדשות ורעיונות חדשים. ירידה ממושכת של הסרוטונין יכולה לגרום לתחושות ותפיסות כאוטיות, וכל זה יכול לתרום לתחושות של חוסר קוהרנטיות ואף מאניה (עמוד 142, שם).
לפי השקפתי, אין זה תפקידם הבלעדי של חוקרי מוח לבחון נושאים אלו. עלינו כפסיכואנליטיקאים העוסקים בתחום לחקור חלומות בקפדנות, על מגוון החוויות המתרחשות בהם ומשמעותן של תופעות חלימה אלו, לצורך הבנת צורת הארגון המוחית. אם נקשיב לחלומות, ולא רק למטרת המשמעות הפסיכודינאמית שלהם, כי אם גם מתוך חשיבה נוירוביולוגית, יתכן כי נצליח להגיע למתאר של כמה תהליכים נוירולוגיים על בסיס הפנומנולוגיה של החלימה. נוכל לתאר את התחביר של חוסר ההיגיון. נוכל לזהות ולסווג את סוגי הקוגניציות המשותפות לחיי החלום ובאופן יחסי נעדרות בחיי העירות. לאחר מכן נוכל לקחת ממצאים אלה ולנסח הצעות בנוגע לאופן השונה בו אנשים מעבדים מידע ורגשות בחלימה ובעירות. הצעות מסוג זה עשויות לסייע לנו להנחות נוירופיזיולוגים בארגון המחקר שלהם באמצעות מתאר הפעולות המוחיות אשר עשויות להיות נפרדות זו מזו תפקודית ומוחית, והאופן בו תפקודים מוחיים אלו מאורגנים מחדש בעת השינה.
אין בידיי להציג כאן את כל מחשבותיי בנוגע לאופן בו ניתן ליישם זאת, אך ברצוני להדגיש שני סוגים של תופעות חלימה, אותן אני מכנה “קוגניציות לא תואמות” ו – ” “interobjects . שתי תופעות אלו קשורות בחוסר הגיון אשר אינה מפתיעה את מרבית החולמים. באופן הגיוני, החלום אמור להיתפס כמוזר בעיני החולם, אך לא כך חווה אותו החולם. זה מוביל אותנו לפקפק בהיבטים הסובייקטיביים של בוחן מציאות ולהוביל את הדרך לכיוון היבטים חשובים של ארגון מוחי. בבוחן מציאות סובייקטיבי כוונתי היא כי נראה שברשותינו קווים מנחים פנימיים לשיפוט “מציאות מקובלת” בחלומות. סוגים מסוימים של חוסר הגיון נתפסים על ידי מרבית החולמים כמוזרים, אך עם זאת חלקם נתפסים כמקובלים ביותר ולא מפתיעים במיוחד במסגרת החלום.

התחביר של האי- ראציונאליות     פרק מהמאמר:

מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח

מאת: מרק בלכנר

The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain Mark J. Blechner, Ph.D.

translated article

המאמר המתורגם המלא

עריכה ותרגום: רז אבן , M.D

עזרה בתרגום : ענבל עמית

המאמר המלא להורדה