הלוגיקה של החלום
אסנת הלוי בלבן
מוסד ביאליק 2012
ספר זה עונה על השאלה: מהם הכללים הלוגיים של החלום? למרות מרכזיותו של החלום במשנתו של פרויד והספרות הענפה שפרחה בעקבותיה, לא נדונה שאלה זו באופן מספק. פרויד טען כי החלום הוא משמעותי, וכי כל עיקרו בהיותו צורה מיוחדת של חשיבה. אולם כל מחקרו לאחר קביעה זו מעיד על מגמה הפוכה: החלום כפי שהוא נחווה אינו מובן, אינו משמעותי. משמעותו טמונה ב”רעיונות החלום” הלטנטיים הלא מודעים, הנחשפים בפירוש. אם החלום כפי שהוא נחווה על ידי החולם הוא נטול משמעות עבורו בעודו שרוי בחלומו, בטרם פורש — הרי אינו חשיבה, אלא תוכן מוצפן בלבד, וכלליו — כללי הצפנה או כללי תרגום בלבד, ולא כללים של חשיבה משמעותית בפני עצמה.
הספר מבקש לממש את הבטחתו של פרויד לפיה החלום משמעותי, והכללים המעצבים אותו הם קטגוריות של חשיבה, אלטרנטיביות לאלה של החשיבה היומיומית בהקיץ. מוצע כאן מודל כללי של צורת החשיבה בחלום, המשרת את הדרישה הבסיסית מכל מחשבה: “שתגיד משהו על משהו”, שתהיה אינפורמטיבית.
נקודות המוצא של עבודה זו הן העובדה שהחלום מודע בעת החלימה, וההנחה שהחלום מובן לנו בעודנו שרויים בו. והרי החולם אינו מתפלא או מופתע מהקורות אותו בחלומו, אינו תוהה על זרויותיו, לפחות לא באותה מידה — ולגבי אותם ארועים — שבהקיץ היו גורמים לו הפתעה ופליאה אין-קץ. רק הרפלקסיה על החלום, המתחוללת בהקיץ, מציגה אותו כמוזר, בלתי סביר או חסר פשר. אם החלום מובן בזמן שהוא נחלם, הרי ששוררים בו סדר והגיון מבחינת החולם בעת החלימה. הגיון זה הוא נושא הספר.
החלום כפי שהוא נחווה בעת החלימה, החלום הגלוי, הוא לדברי פרויד פרי סילוף של רעיונות החלום החבויים בלחץ הצנזורה, המשרתת את ההתנגדות של ה”אני”. התהליך ההופך — או מתרגם — את רעיונות החלום לחלום הגלוי קרוי בפי פרויד “עבודת-החלום”. רעיונות החלום ערוכים על פי אופן החשיבה השורר בהקיץ. עבודת-החלום מערבלת את רעיונות החלום על פי מספר כללים, שהחשובים שבהם הם “עבודת המיזוג”, היינו מיזוג של דמויות ועניינים ו”עבודת ההתקה”, שהיא הסטת הדגש בחלום מן העיקר לטפל. מלבדם, משתתף ביצירת החלום גם המכאניזם של “היכולת להיות מתואר”, אשר עיקרו המחזה של רעיונות החלום הערוכים בלשון מושגית. לאלה מצטרפים מספר כללים נוספים, בהם כאלה הנוגעים לזמן ולסיבתיות בחלום.
פירוש החלום, לפי פרויד, חושף את רעיונות החלום, באמצעות אותם כללי-התרגום המהווים את עבודת-החלום, אך בכיוון ההפוך: מ”לשון” החלום בחזרה ללשון המושגית של רעיונות החלום. כלומר, רעיונות החלום זהים לפירוש החלום, ומהווים את “האמת” הבלתי מסולפת של החלום. החלום כפי שהוא נחווה מתפקד אצל פרויד, אפוא, כמתווך בלבד בין רעיונות החלום לבין פירושו
