עיבוד סימבולי בחלומות פוסט טראומטים

נושא שנחקר רבות הוא העוסק בחלומות החרדה הפוסט טראומטים.
ראו גם מאמר ב”הארץ” בנושא זה

חוקרי שינה ופסיכולוגים מתווכחים ביניהם איך לנצח סיוטים וחלומות – הארץ

חלומות בלהה בכלל – היו אחד מהסיוטים התיאורטים של פרויד שכן לא הסתדרו עם תיאורית מילוי המשאלות המוסוות שלו. קשה היה לו מאוד להסביר אותם בתוך המבנה הפסיכואנליטי שרואה בחלום תהליך של הגשמת משאלות, וכן משום שראה בחלום “מגן השינה”.

חלומות הסיוט לא נראו כאילו הם ממלאים משאלה, ועל הגנה על השינה בכלל אין מה לדבר.

כיום קיים ויכוח האם חלומות אלו הינם רק “תקליט תקוע” שמשחזר את הטראומה, אולי כנסיון של האגו להתמודד איתה, או שיש בהם גם תהליך מורכב יותר של עיבוד רגשי ואולי אפילו של “ריפוי”.

אחד הפרמטרים החשובים הוא אם החלום רק חוזר על הארוע, באופן לא סימבולי, או האם יש בו שינוי, יצירת קשרים לחוויות אחרות, וכן עיבוד דרך יצירת מטאפורות ונרטיבים נוספים.

אשמח לדעת מה נסיונכם עם חלומות אחרי טראומה מסוגים שונים.

פרויד בספרו “פירוש החלום” מתאר את חלום החרדה כמצב של תקלה, בה העוצמה האנרגטית שמשתחררת מהלא מודע היא גדולה מדי וגורמת להפרעה לשינה. הוא רואה בכך יוצא מן הכלל שרק מעיד על הכלל.
הוא גם רואה בחלומות החרדה מבנה דומה למבנה הנוירוטי, ולכן לא מתייחס אליהם כאל חלומות “נורמאלים”.

בעבודה מאוחרת יותר “רוויזיה של תורת החלומות” משנת 1917 – מתייחס פרויד שוב ל”מוקש” של חלומות החרדה. הוא מציין שבנקודה זאת הוא נשאל פעמים רבות, שכן השכיחות של חלומות החרדה הפריעה לרבים לעכל את התיאוריה שלו
של”מילוי משאלות”.
פרויד מבחין בשלב זה בין “חלומות משאלה”, חלומות-ענישה” ו”חלומות חרדה”.
את הסיוטים הנובעים מ”ענישה” יותר קל לו להסביר, שכן בתקופה זאת כבר התווסף המבנה של הסופר-אגו לתיאוריה הפסיכואנליטית.
“גם חלומות-ענישה הם בגדר חלומות של מילוי משאלה, אך לא של משאלות רחשי היצר, אלא של הערכאה שמופקדת על הביקורת, הצנזורה והענישה בחיי הנפש”. גם לסופר-אגו יש משאלות משלו …
אבל החלומות הפוסט-טראומטים לא מסתדרים גם לפי הנחת פעילות הסופר-אגו ביצירת החלום.

פרויד כותב: “קושי ראשון מקורו בעובדה, שאנשים שעבר עליהם זעזוע, טראומה נפשית חמורה – כדרך שהייתה שכיחה מאוד במלחמה, או כדוגמת זעזוע שמתנמקת בו היסטריה טראומטית – חלומותיהם של אנשים אלה מחזירים אותם ברגיל אל המצב הטראומטי.
אבל על פי הנחותינו על תפקידו של החלום – אין הדבר צריך להיות כך. איזהו רחש המשאלה העשוי לבוא על סיפוקו בדרך זו של שיבה אל החוויה הטראומטית המצערת? אתמהה.”…

על הנושא של חלומות פוסט טראומה ועד כמה הציקו לפרויד ניתן לקרוא בפרק 6 בספר: “הלא מודע במדע ובפסיכואנליזה” מאת ד”ר יהויקים שטיין .
המחבר מציג את הדילמה שחלומות פוסט הטראומה הציבו בפני פרויד עד כי איימו לפגוע בגישה המוניסטית שדיברה על יצר הליבידו כמניע מרכזי ועיקרי, ועל החלום כממלא משאלות . בעייה נוספת שמוצגת בפרק היא עצם קיום החלומות הללו שנתפסו כחלומות א- סימבולים שרק משחזרים את המציאות.

***************************************************************

יתאור מענין של חלום פוסט טראומטי שאיננו בהכרח סיוט, שנחלם יום אחרי ארוע טראומט
(מתוך : Rudolph M. Loewenstein, M.D
(1949). Psychoanalytic Quarterly, 18:449-454

————————————

החולה, שעבר אנליזה שנים רבות קודם לכן, חזר לתקופה קצרה של טיפול.

לפני זמן מה, עשה טיול בסירות קאנו עם אשתו ושני זוגות אחרים.
הם חתרו במורד הנהר בשלוש סירות, הם נתקלו במפלים רבים במהלכו, שהפכו גועשים לאחר עשרים וארבע שעות של גשם זלעפות.
בהגיעם לנקיק עמוק וצר, הסירה של המטופל התהפכה.
הוא ואשתו נצמדו לקאנו שלהם הצליחו למשוך את תשומת לבם של החברים שלהם שבאו לחלצם.
אשתו הצליחה לתפוס בסירה אחרת; הגבר, לעומת זאת, נסחף על ידי הזרם. כאשר הוא נאבק להישאר על פני השטח. הוא נסחף רחוק מן האחרים.
עד מהרה הוא שמע את רעם המפלים המתקרב.
הוא הצליח לנתק את גופו מן החבל שבו היה מסובך, והשתדל מאוד לא לאבד את אחיזתו בסירה, בידיעה כי לא יכול לצוף על פני השטח של המים הקוצפים אם יאבד את אחיזתו. הוא זכר רק כי זמן רב לאין שיעור הוא היה מתחת למים, מנסה נואשות לא לאבד את אחיזתו. כאשר לפתע ראשו עלה מעל פני המים, הוא היה רק מטרים ספורים מן החברים שלו.

הם הצליחו להביא אותו, חסר אונים ומותש, לגדת הנהר.
הם נחו קצת, אבל אז נאלצו לצאת שוב כדי להשלים את עשרים וחמישה קילומטרים הנותרים במסע של הקאנו.
הם בילו ערב ביחד כדי לחגוג את ההצלה המופלאה שלהם.

בלילה שלאחר התאונה, המטופל חלם את החלום הבא:

הוא סגור בחדר הגבוה ביותר במגדל.
אישה קשישה מנסה למנוע ממנו לברוח.
ואז הוא מצליח לצלול דרך רצפות, תקרות, קירות של חדרים שונים של המגדל, אחד אחרי השני.
הוא מגיע למטה לאיזור בחצר, שנראה כמו מבואת כרכרות גדולה .
הוא מהסס לצלצל לשוער וצולל דרך הדלת, יוצא החוצה ופונה ימינה עם תחושה של הקלה עצומה.
במרחקים הוא רואה במעורפל טירה מימי הביניים, עם מגדלים.

החולה היה מודע לכך שהחלום היה במידה מסוימת תחייה של האירוע הטראומטי של היום הקודם.
צלילה מטה דרך תקרות, קירות ודלתות הזכירה לו את הצלילה שלו דרך המים הגועשים.

הפניה ימינה תאמה את הגדה הימנית – שבה חברים שלו מצאו אותו.
יש, עם זאת, ההבדלים חשובים בין האירוע הטראומטי לבין החלום.
במציאות הוא היה נתון בארוע בחוויה של פאסיביות, אף כי הצליח בשל העקשנות שלו להיצמד לקאנו, אבל בעיקר היתה זו המיומנות והאומץ של חבריו שהצילו אותו. עובדה שנחוותה גם כמשפילה עבורו.

בחלום,הפך את העמדה הפאסיבית לאקטיבית, והוא צולל בעוז דרך קירות ותקרות.

העבודה על החלום המשיכה בכיוון קלאסי, עם פרשנות לדימויים שמופיעים בו, בנוסף להבנה שהוא משמש גם כעיבוד לחוויה הטראומטית ובעיקר להפיכת חוסר האונים לחוויה של שליטה.
זו דוגמה מעניינת לחלום שמשלב מרכיבים של חזרה פוסט טראומטית עם מרכיבי חלום רגילים. בכל מקרה ניכרת בו העבודה הנפשית על תכנים שעלו בעת הטראומה.

לקריאת מאמרו של ארנס הרטמן בנושא טבע החלימה וחלומות לאחר טראומה