חלומות פוסט-טראומה/ מאת יהויקים שטיין

לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוות

להורדת המאמר המלא

בפרק זה אחשוף את ההתעלמות המתמשכת של הפסיכואנליזה מהקושי

שבהתאמת חלומות הזוועה והחלומות הפוסט-טראומטיים החוזרים ונשנים

למסגרת של תורת היצרים הפרוידיאנית. התעלמות זו, שהיא בבחינת לקונה,

חסמה את הזרימה המדעית וגרמה לשרשרת של קשיים בהבנת מנגנון החלומות,

הטראומה הנפשית, הנירוזה הטראומטית והחרדה. תופעה חריגה אחת – חלום

הזוועה – יצרה עיכוב מדעי התפתחותי בעל משמעות בתורה הפסיכואנליטית.

על פי תורת היצרים החדשה של פרויד תפקידו של הטנטוס, הלא הוא יצר

המוות, נובע משורה של סיבות מדעיות קליניות שהוא מפרט במאמרו ‘מעבר

לעקרון העונג’. כפי שאראה להלן, הטנטוס ממלא כאן תפקיד של מיתוס מדעי.

מטרתו הבלתי מודעת היא לפתור באמצעות deus ex machina את המבוכה

סביב החשש לשלמותה של תאוריית היצרים. הכתם העיוור סביב חלום הזוועה

הפוסט-טראומטי גרם ליצירת מיתוס מדעי שמטרתו לשמור על תאוריה שאיימה

להתרסק בגלל אי-יכולתה להסביר תופעה מדעית חריגה.

עד 1920 התבססה התאוריה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית על תורת יצרים

מוניסטית שביסודה מונח עקרון העונג. הליבידו, כפי שפרויד כינה את היצריות

עד אז, הוא המנוע של חיי הנפש וממנו נגזרות פעולותיה. שנת 1920 מבשרת

מפנה חד בתורתו של פרויד. מעתה ואילך תתבסס על שני יצרים: יצר החיים,

הארוס )כפי שמכונה מעתה הליבידו(, המייצג את עקרון העונג, ויצר המוות,

הטנטוס, המייצג את ההרס והחידלון. פרויד היה קלינאי והאמין שהתאוריות שלו

נגזרות מן ההסתכלות הקלינית ואמורות לשקף אותה, אך האם השינוי התאורטי

בתורת היצרים אכן נובע מהסתכלות קלינית וממלא צרכים קליניים?

בפרק זה מתוארת צמיחתו של יצר המוות אל תוך תורת היצרים כמיתוס. מה

הביא את פרויד לשנות את תורתו?

לפרק המלא:

לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוותח

על אודות:

ד”ר יהויקים שטיין הוא פסיכואנליטיקן ופסיכיאטר, מורה ומדריך במכון הישראלי לפסיכואנליזה ועמית מחקר במכון פרויד, האוניברסיטה העברית בירושלים.

ספר נוסף מפרי עטו “החלילן מוינה” 2003.

 קישור למידע על הספר באתר ההוצאה:

http://www.magnespress.co.il/website/index.asp?category=200&id=2577

הוצאת ספרים מאגנס