תיאור הספר “חלומות ומעשיות- זיקות גומלין ופרשנות בין-תחומית

‏‏‏מאת: ד”ר רוית ראופמן. הוצאת רסלינג 2012

הספר עוסק בזיקות גומלין בין מעשיות-עממיות לבין סיפורי חלום של נשים, והוא פרי מחקר בו ד”ר רוית ראופמן עוסקת בשנים האחרונות.
הוא מבוסס הן על עבודת הדוקטורט שנכתבה בתחום, והן על מחקרי המשך כמו גם על ניסיונה כפסיכולוגית קלינית.
הספר מציג אפשרויות שונות לדון בזיקות גומלין אלו תוך שילוב גישות פסיכואנליטיות וכן גישות הלקוחות מחקר האתנו-פואטיקה. הספר כולל מעשיות רבות המתועדות בארכיון הסיפור העממי של העדות בישראל (אסע”י), מקבילות של סיפורים אלה ממרחבי תרבות אחרים- מערביים ושאינם מערביים וסיפורי-חלום של נשים שנאספו במסגרת עבודת המחקר ובמסגרות נוספות. זיהוי וניתוח הזיקות בין חלומות לבין מעשיות עממיות מסייעים לשפוך אור על המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים העומדים בבסיס מעשיות, וכן מציעים התייחסויות לסיפורי החלום שלא היו זמינות בהיעדר ידע הקשור בספרות עממית.

סיפורי-חלום העוסקים בדמות חתן-חיה, בחדר נעול ובגבר הרוצח נשים, נידונים בהשוואה למעשיות על “כחול-הזקן”, וכן “היפה והחיה”. תיאוריות פסיכואנליטיות המציעות גישה בין-סובייקטיבית מסייעות להבין כיצד מתפקדת בנפש דמותו של החתן-חיה המאכלסת הן מעשיות והן-סיפורי-חלום, וכיצד מציעים סיפורי החלום, החושפים קולות שאינם מופיעים במעשיות, פתרונות אפשריים לתפיסת היחסים בין המינים.

סיפורי-חלום המציגים תינוקות קטנים באופן החורג מגדר הרגיל נידונים בספר תוך השוואתם למעשיות “אצבעוני”. גישות העוסקות בשלבים פרה-אדיפאליים בהתפתחות ובדפוסי התקשרות מסייעות להבין את דמותו של הילד הקטן ואת מערכת היחסים שבינו לבין אמו.

סיפורי החלום העוסקים בבית ממתקים ובשיטוט ביער נידונים תוך השוואתם למעשייה “הנזל וגרטל”. הסיפורים עלו במסגרת עבודה קבוצתית, וגם הדיון בהם, העושה שימוש בתיאוריות יחסי-אובייקט, מתמקד ביחסים בין שלושת הגורמים: קבוצה, מעשיה וחלום.

לבסוף, סיפור החלום העוסק בדמות אמה החורגת של שלגייה מזמן דיון באופן בו עומד סיפור החלום ביחס למעשייה תוך שימוש במונח חרדת ההשפעה שטבע הרולד בלום. את היחס בין סיפור החלום לבין המעשייה אפשר לתפוס במונחים של תחרות, באופן אנלוגי ליחסים שבין שלגייה לאמה החורגת. יחסי הקנאה, הפיצול והאפשרות לשקם את דמות האם בסיפור החלום נידונים תוך שימוש במושגיה של מלאני קליין, ובכללם העמדה הפרנואידית-סכיזואידית ושיקום האובייקט האימהי.

החידוש בספר הוא במספר מישורים:
ראשית, בנוסף לנטייה הרווחת להעניק פרשנות פסיכואנליטית לתוצרי ספרות ופולקלור, ספר זה מאמץ גם מתודה הפוכה, בה ניתנת התייחסות ספרותית ופולקלוריסטית לסיפורי-חלום. ההנחה היא כי גישה זו מאפשרת לשפוך אור נוסף על שני התחומים- חלומות ומעשיות ולעודד את השיח הבין-תחומי.

חידוש נוסף קשור בהתייחסות אל הקול הנשי במעשיות ובאפשרות לאמץ גישה בין-סובייקטיבית להתמודדות עם סוגיות הקשורות ביחסים בין המינים וביחסים בין קבוצות. בעוד שעד כה מרבית הניסיונות לדון במעשייה העממית כז’אנר נשי התמקדו בבחינת הדמויות הנשיות אותן מעמידה המעשייה במרכזה, הרי שספר זה דן בקול הנשי באמצעות מאפיינים ז’אנריים ובחינת המנגנונים הפועלים בבסיס הסיפור. כך למשל, מעשיות אודות דמותו של אצבעוני נבחנות בהקשר של המנגנונים הפועלים בבסיסן, המבטאים את המתח שבין היפרדות למיזוג. השוואת המעשיות עם סיפורי חלום דומים אשר סופרו על-ידי נשים מאפשרת להתחקות אחר הקול הנשי במעשיות, אשר לעיתים נשכח כשהמעשיות העממיות עברו תהליכי עיבוד ועריכה שנעשו בעיקר על-ידי גברים. גישה זו שונה במהותה מהגישה הפמיניסטית שהציעה כי יש לשכתב את המעשיות תוך העמדת דמויות נשיות פעילות המשורטטות באופן אחר מזה המופיע בנוסחים המסורתיים. ההצעה בספר זה היא לא לכתוב את המעשיות מחדש, אלא להאזין להן מחדש לאור חומרים דומים העולים מחלומותיהן של נשים.

האזנה לסיפורי-חלום אשר סופרו על-ידי נשים מאפשרת לזהות אלטרנטיבות פרשניות שלא היו זמינות באופן אחר. כך למשל, בסיפור-חלום אשר דומה מאוד לנוסחים של המעשייה “כחול הזקן” מתארת המספרת את האפשרות לפגוש את היצור המפחיד בלי להרוג אותו, ובלי למות בעצמה. סיפורי חלום נוספים הדומים לסיפור זה מסייעים להעשיר את הדיון במסורת המעשיות על “כחול הזקן”. במקביל, בחינה של מעשיות המציגות תכנים דומים לאלה העולים בחלומות מאפשרת להציע פרשנויות שלא היו זמינות בהיעדר היכרות עם ז’אנר המעשייה העממית.

בעולם של מאבקים בין עמים ובין קבוצות, ובמציאות הישראלית האינטנסיבית בה אנו חיים ופועלים, נראה כי ז’אנר המעשייה חסר הפשרות, המציג עולם סטריאוטיפי בו מתעמתים הקטבים המנוגדים זה עם זה, עדיין רלוונטי. בחינת התופעות הכלולות במעשיות לאור מסרים העולים מסיפורי חלום מאפשרת להציע גישה חדשה להבנת הדינאמיקות והדמויות שבמעשיות. בעוד שהפתרון במעשיות הוא כזה שעל מנת שהטוב ישרוד, הרע חייב לפנות מקום, הרי שגישה זו מציעה ליסודות המנוגדים להמשיך ולהתעמת, אך להתעקש על מפגש, בו מתאפשר מרחב קיום לשני הצדדים.

ד”ר רוית ראופמן היא פסיכולוגית קלינית, חוקרת פולקלור ומרצה מן המניין באוניברסיטת חיפה.

הזמנה לערב הרצאות והשקת הספר: “חלומות ומעשיות- זיקות גומלין ופרשנות בין-תחומית”