החלום כ”שלישי ” – חלומות ותקשורת אינטרסובייקטיבית בטיפול
קובי אוסלנדר
“…החלומות שנחלמים ע”י המטופל והאנליטיקאי הם באותו הזמן חלומות שלהם עצמם ושל הרווריז (reveries) שלהם, ואלה של הסובייקט השלישי, שהוא בו זמנית המטופל והאנליטיקאי יחד ואף לא אחד מהם. ..” (Ogden, 2005, עמ’ 1, תרגום שלי ק.א.).
באופן כללי, הגישות האינטרסובייקטיביות רואות את mind נבנה, מעוצב ומושפע מתהליכים בינאישיים ואינטראקטיביים, ולא כמורכב ממבנים אינטרה-פסיכיים, קבועים וידועים מראש. המיינד נתפס כתוצר חברתי ובינאישי, כאשר שימת הדגש מועברת מחשיפה של חומר מודחק ולא מודע ,הנובע מתוך מבנים תוך-נפשיים (one-person approach), אל אקספלורציה של המציאות הנפשית, כפי שהיא נוצרת בשדה האנליטי הדיאדי, כמו בין המטפל למטופל (two-person approach).
בהתייחסו לחלומות, פרויד ראה את החלום כיצירה פרטית של המטופל. תוכנו הגלוי נתפס כמעין כתב סתרים, שעל האנליטיקאי לפענח באופן דקדקני, “…ההצגה שמלאכת החלום מבצעת, זו שאין בכוונתה להיות מובנת, אינה מערימה לפני המתרגם קשיים גדולים מאלה שכותבי ההירוגליפים הקדמונים מעמידים לפני המבקשים לקוראם” (פרויד, 1900 עמ’ 334, ההדגשה במקור). ערכו הטיפולי של החלום טמון בעיקר ברובד הסמוי, הבלתי-מודע, שעבר טרנספורמציה, כך שניתן יהיה להעלותו למודעות באופן בלתי מאיים.
לדעת פרויד, על תוכנו הגלוי של החלום לעבור מלאכת פענוח, משום שהחולם ממיר את מחשבת החלום הלטנטית לחלום הגלוי ע”י סידרה של טרנספורמציות (כגון: קונדנסציה והתקה), שלהן קרא “עבודת חלום”. למרכיב הנרטיבי הגלוי של החלום אין ערך תקשורתי לכשעצמו, והוא איננו מרכזי להבנתו: “חלומות כשלעצמם אינם ביטוי חברתי, ולא אמצעי להעברת אינפורמציה” (פרויד, 1933, אצל Blechner 1995, עמ’ 2, תרגום שלי ק.א.).
ההתנגדות הגדולה ביותר אולי לכך באה מהאסכולה הבינאישית (Sullivan וממשיכיו), שמייחסת לחלום ערך תקשורתי ובינאישי רב. זרם זה לא קיבל את הרעיון שהתכנים העולים בחלום מייצגים הסוואה ועיוות. התוכן הגלוי לדעתם אינו בהכרח מוסווה. הוא לעתים ניתן להבנה באופן ישיר, ולעיתים, הוא מנוסח באופן מרומז יותר, משום שמדובר בחוויות שלא עברו עיבוד רגשי ע”י המטופל, ולכן לא ניתנות לביטוי ישיר.
בלצ’נר (Blechner, 1995, 2001) למשל, טוען שחלומות יכולים לתפקד כאמצעי תקשורת, במיוחד אם הם נועדו להיות מסופרים לאדם נוסף (כמו אנליטיקאי). חלומות אינם משקפים רק תהליך אינטרה-פסיכי, אלא גם אינטר-סובייקטיבי, ויכולים לשמש את החולם גם לצורך תקשורת בינאישית כלומר, בכל הקשור למשל ליחסי מטפל-מטופל.
חלום המטופל יכול, לדוגמא, לומר משהו על האישיות של האנליטיקאי, לפחות כפי שנתפסת ע”י המטופל ואיננה יכולה להתבטא באופן חופשי על ידו. זו גם יכולה להיות בקשה או הפצרה באנליטיקאי לשינוי אצלו באופן ההתייחסות שלו כלפיו. לדוגמא, חלום שבו דמות מרכזית (אם, אב) בחלום נחלמת כקמצנית, יכולה לבטא “קמצנות” ריגשית שאותה המטופל חווה מצד המטפל.
במילים אחרות, לתוכנו הגלוי של החלום, כפי שמסופר ע”י המטופל, ערך רב. אין מדובר בכתב סתרים חסר משמעות שיש לפענח, וששייך לגמרי למטופל. החלום אמנם נחלם ע”י המטופל, אך ניתן גם לראותו כעולה מתוך הקשר הבינאישי שנוצר בטיפול, ואולי אף יותר מכך, מתוך מימד משותף למטפל ולמטופל
