שיתוק שינה (sleep paralysis)
שיתוק שינה הינה תופעה שכיחה יחסית, אך לא לגמרי מוכרת.
מדובר בתופעות המתרחשות במצבי מעבר בין ערות לשינה או בין שינה לערות. במצב זה האדם מודע לסביבה, אך גופו משותק שיתוק רפוי (שדומה בעצם להיפוטוניה הרגילה בעת שנת החלום
ולעיתים חווה הלוצינציות של ראייה או שמיעה או מגע.
הזיות שמופיעות טרם ההרדמות מכונות הלוצינציות היפנגוגיות, ואלו שבעת ההתעוררות – הלוצינציות היפנפומפיות.
חלק ממנגנון החלום עדיין מופעל, למרות שמבחינת התודעה מדובר במצב של ערנות. במצב זה שכיחות בעיקר הזיות קצרות, כמו מפלצות הנעות מול העיניים או דמויות שיורדות על החולם ולוחצות עליו.
בעבר היו תאורים רבים (וגם ציורים) של שדים ומפלצות, היושבים ומכבידים על חזה האדם הישן, כשהוא חרד ומבועת. מדובר בתופעה קצרה החולפת תוך כמה שניות עד כמה דקות. לרוב אין לה משמעות מדאיגה, אלא אם היא באה יחד עם הפרעות שינה אחרות.
גם אנשים בריאים חווים שיתוק שינה לפעמים, אך הסובלים מנרקולפסיה חווים אותו בתכיפות גדולה יותר. מצב זה יכול גם להופיע באופן מבודד ולעיתים אף בעוצמה רבה ומלווה אז בחרדה גדולה. אנשים מתארים זאת כסבל ופחד, כשהם חשים לפתע “לכודים” בתוך עולם הדמיון, ללא יכולת לנוע או לצעוק לעזרה, עם הזיות המופיעות לפניהם. למרות שהתודעה כבר מתעוררת – והחולם מבין שאלו הזיות, הוא אינו מסוגל להשפיע על המתרחש ולמנוע מהתהליך לקרות.
לעיתים המצב מלווה בתחושה של “נוכחות זרה” ליד החולם, ולפעמים אף תחושה של נוכחות כזאת בתוכו. לעיתים החוויה היא של דמות היושבת ולוחצת להם על החזה. עקב כך מצב זה תואר פעמים רבות בהיסטוריה ואף צוייר, תחת השם ” INCUBUS ” , שבו מכשפה יושבת על החולם ולוחצת על חזהו. ניתן כמובן להבין מדוע בעבר ייחסו למצב חריג זה פרושים מיסטים.
לפעמים אנשים חווים תחושות של רחיפה, כאילו מעל גופם, וחוויות אלו מתחברות לאמונות של יציאה מהגוף.
חלק מהתחושות המוזרות הללו, שמתרחשות כשהאדם נמצא בתודעה כמעט ערה – התחברה במהלך ההיסטוריה לתיאורים מיסטים שונים.
מבחינה מדעית יש עניין במצב זה, שכן ניתן לראות שמרכיבי החלימה יכולים להיפרד, ורק חלק מהם שנותרים יכולים לפרוץ לתוך הערנות (שיתוק, יצירת הזיות). בנוסף, עצם יכולתו של מוח האדם הבריא לייצר הלוצינציות – יכולה לתרום להבנה של יצירת ההלוצינציות גם במצבים פסיכופתולוגים כגון : פסיכוזה או דליריום.
לדוגמא: חייל בן 20 פנה לפורום שינה עקב חשד שהוא סובל מנרקולפסיה. יש לו אמנם חלק מהסימפטומים, אך בעיקר הוא מתאר מצבים של שיתוקי שינה:
“קודם כל יש לי שיתוקי שינה מסביב לשינה (לפני ואחרי בלבד. לא היה לי מקרה של קטפלקסיה כתוצאה מצחוק או משהו דומה). לפעמים בזמן שיתוקי השינה אני שומע דברים והרבה פעמים לפני שאני נרדם אני מרגיש הרגשה כזו שכאילו מישהו דוחף לי את הפנים לצד ימין ואני מרגיש כאב חזק מאוד באף כאילו מישהו לוחץ לי על הצד השמאלי שם…”
על מנגנון השיתוק
תופעת שיתוק השרירים בשינה מוכרת מניסויים שערך חוקר השינה מישל ג’ובה (Jouvet) בשנת 1979. ג’ובה ותלמידיו ניתקו את מרכזי השיתוק הללו – הממוקמים באזור הגשר (pons) שבגזע המוח – בחתולים שהיו שרויים בהרדמה מלאה. לאחר שהתעוררו החתולים, עקבו החוקרים אחר התנהגותם. התברר כי התנהגות החתולים בעת ערות לא השתנתה, אך זמן השינה הפך להיות מעין סדנת פסיכודרמה חתולית. החתולים הללו “ביצעו” (acted out) את חלומותיהם, הצגות שלמות באופן מחזורי בכל מהלך השינה.
ג’ובה כינה התנהגות זו, של ביצוע התנהגויות אינסטינקטיביות בעת מצב ה-REM, בשם Oneiric Behavior, התנהגות “חלומית”. יש חוקרים הטוענים שהחתולים מימשו את חלומותיהם, אך מדענים מחמירים יותר טוענים שמה שנצפה היה אוסף של התנהגויות סטריאוטיפיות, המבטאות מבני אינסטינקטים בסיסיים (אכילה, רדיפה וכו’), וכי ברור שמצב ה-REM מפעיל תבניות כאלו, אך אין להסיק מכך שלחתולים אכן היתה חוויה הכרתית בעת החלום. יש להניח שבמצב תקין השיתוק מאפשר למוח לתרגל את מערכות האינסטינקטים מבלי לבצע אותם, מעין “תרגול על יבש”.
אם מיישמים תיאוריה זו לבני-אדם, אפשר לטעון שמטרת שיתוק השרירים המאפיינת שנת חלום היא לאפשר לחלומות להתרחש מבלי לבצע בפועל את התנועות המתרחשות במהלכם, דבר שהיה עלול לגרום לתקלות ולפגיעות גופניות ולאי-נעימות רבה לחולם. בעוד שבבעלי-חיים נחזו תבניות התנהגות אינסטינקטיביות, אפשר לשער שבבני-אדם יתבצע תרגול של יצרים המלווה בחוויה סובייקטיבית. הודות לשיתוק הזה יכולים היצרים, או אולי “התכנים האסורים” (לפי הגישה הפרוידיאנית), לפרוץ לתודעה בעת החלום בלי שיהיה חשש מביצועם ובלא צורך בהתמודדות עם עקרון המציאות. כך יכולה הצנזורה המוחית להרפות לזמן-מה מאחיזתה.
במאמר מוסגר חשוב להבהיר, שתופעות של סהרוריות (הליכה מתוך שינה) או דיבור או אכילה מתוך שינה מתרחשות בשלב השינה העמוקה, שבה מופיעים גלים אטיים של המוח, ולא בשלב ה-REM, ובשלב זה אין מתרחש השיתוק.